לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

מה אמרו הנביאים?


נביאים (מירצ'ה איליאדה).

עמוס ציפה לגאולה באמצעות מעשה אהבה חדש מצד האל, שיאפשר לבני ישראל לחדש ימיהם כקדם. ירמיהו מעז לקוות לשינוי רדיקלי שיחול באדם. "ידעתי יהוה כי לא לאדם דרכו לא לאיש הולך והכין את צעדו (י 23), זאת הסיבה לכך שהאל מבטיח את השינוי. "ונתתי להם לב אחר ודרך אחר ליראה אותי כל הימים לטוב להם ולבניהם אחריהם. וכרתי להם ברית עולם אשר לא אשוב מאחריהם להיטיב איתם ואת יראתי אתן בלבבם לבלתי סור מעלי" (לב 39-40ׂ). הדבר שווה ערך לבריאה חדשה של האדם, רעיון שיהיו לו תוצאות מרחיקות לכת...

 

הושע.

ראשון מתרי עשר. ניבא על ישראל בסוף תקופת בית יהוא, מנבא שבית יהוא ייענש בגלל שטבחו בבית אחאב ביזרעאל.

המסר הכללי שלו הוא כזה: בין ישראל לבין אלוהים יש סיפור אהבה, אהבה שהיא על גבול של אהבה – שנאה, אבל ברור שמבעד לכעסים האהבה שולטת וכל מה שאלוהים רוצה ומייחל לו הוא שבני ישראל יחזרו בתשובה. בתחילת סיפור האהבה בני ישראל היו עם פשוט שיצא ממצרים וחי בצניעות וביושר במדבר, אלא שעם הכניסה לארץ כנען, ארץ שהיא זבת חלב ודבש ובעלת יותר אפשרויות להתעשר, החלו בני ישראל לרדוף אחר הממון, לרדוף אחר התענוגות, לעבוד אלוהים אחרים, אלוהי הבשר, ואלוהים האמיתי כועס ומתאכזב מכך, אך, כאמור, מבעד לכעסים אפשר להרגיש את האהבה העמוקה. אלוהים זוכר את הרומן הנקי הטהור והתמים שהיה לו עם ישראל בתחילתו, חי אותו, מייחל אליו, משתוקק אליו, הבעיה היחידה היא שעם ישראל בוגד ברומן הזה, מנהל מערכות יחסים אחרות, שוכח את האהבה הראשונית שלו. עם הכניסה לארץ הסוחרים התחילו לרמות, אנשים החלו לנאוף, קנה המידה להצלחה היה עושר, העניים נעשקו, צדק נעלם מהארץ, כל דאלים גבר, חסד נעלם מן הארץ, תום המדבר אבד, אבל אלוהים שומר לו בזיכרונו את התום הזה. בני ישראל פנו ללכת אחר אלוהים אחרים, האלוהים הזה, אם ניתן להגדיר אותו, הוא רדיפה אחר עולם החומר, שמתבטאת גם בעבודת אלילים. עבודת האלילים היא לא העיקר, אלא הסימפטום. במדבר זה היה רק אלוהים ועם ישראל, באקולוגיה הנקיה והמבודדת הזו התאפשר לקיים ערכים כמו ערבות הדדית, אכפתיות, צדקה, משפט וחסד. כשהעולם מסביב לא הפריע ולא השפיע התנהל רומן נקי וטהור בין אלוהים לבין עם ישראל. אלא שכשהרומן הזה נחשף להשפעות העולם הוא התקלקל. זה כמו אהבה טהורה בין בני זוג שנחשפת לפיתויי העולם הגדול, ואז מתברר שאחד מבני הזוג לא עומד בפרץ, מתפתה, בעוד שבן הזוג השני שומר לו אמונים, לא רק באופן פיזי, אלא גם בשימור בזיכרונו ובמחשבתו את הדבר הנקי והטהור שהיה ביניהם. הנקודה היא שבן זוגו איננו, הוא נשבה בכשפי העולם, והמחשבה היא איך ניתן להוציא ממנו את ההשפעה הזאת מבלי לפגוע ולהרוס אותו ואת מה שהיה ביניהם.

 

ציטוטים מהושע:

ב.כא. "ואשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים, וארשתיך לי באמונה וידעת את יהוה. והיה ביום ההוא אענה נאום יהוה אענה את השמים והם יענו את הארץ, והארץ תענה את הדגן ואת התירוש ואת היצהר והם יענו את יזראל, וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את לא רוחמה ואמרתי ללא עמי עמי אתה והוא יאמר אלוהי" (הנביא מצווה לקחת לאישה אשת זנונים ולהוליד ילדים, לילדים אלו הוא קורא: לא רוחמה, לא עמי).

 

ו.ו. "כי חסד חפצתי ולא זבח ודעת אלוהים מעולות".


ישעיהו.

הוא הראשון מהנביאים הגדולים ונבואותיו באות על רקע האיום האשורי, החורבן של ישראל, האיום של יהודה והחורבן הבא בעקבותיו וההצלה הפלאית של ירושלים. נבואותיו מלאות דברי זעם על חטאי יהודה, נדמה שאלוהים כועס. היהודים לא מבינים מה באמת אלוהים רוצה מהם: הוא לא רוצה זבח, אלא צדק, ובזה החידוש הגדול של ישעיהו שמבשר תחילתה של דת אחרת, דת של חסד וצדק ולא של פולחן.

לאלוהים נמאס מהשבתות, מהתפילות, מהחגים, ונדמה שאין ברירה, חייב לבוא אסון גדול, צריבת תודעה, בכדי שאחריו יתרחש שינוי תפישה בדת היהודית. הדת היהודית החדשה תהיה דת יותר אוניברסלית, חובקת עולם. אלוהים הוא גם אלוהי הגויים, לא רק אלוהי ישראל.

בישעיהו יש לנו תיאורים ראשונים של התגלות אלוהים לנביא. תיאורים שמופיעים בצורה יותר מפורטת ביחזקאל. בישעיהו מופיעים גם תיאורים של המשיח ושל אחרית הימים והגאולה. הנוצרים מפרשים תיאורים אלו כנבואות על בוא של ישו, ידוע במיוחד הפסוק מפרק ז' "הנה העלמה הרה ויולדת בן וקראת שמו עמנו אל".

בישעיהו יש דואליות ביחס של אלוהים לישראל, מצד אחד הוא כועס עליהם ומעניש אותם, מצד שני ובו זמנית, אלוהים יגאל את ישראל ויושיע אותו למול האויבים, הטקסט ממש מתחלף בין שני אופני הנבואה ומצבי הרוח הללו. הישועה והאסון קורים בו זמנית, לרגע מודגשת הישועה ולרגע האסון.
האסון בא על ישראל כתוצאה מהתנהגותו, אך בגלל חסדי יהוה הגאולה והישועה מגיעים בו זמנית. נדמה כאילו חיי בלבו של אלוהים כעס המסתיר על אהבה ודרוש פרץ של זעם מטהר שיאפשר ליהוה לתת מחסדיו. יהוה משתמש באשור כמטה זעמו ומכה אותם כעונש על מעשיהם בו זמנית.
בבוא יום יהוה האמת תחשף לאור והצביעות שבה העולם הזה שרוי תחשף, כל אחד יקבל כגמולו. הפלישה האשורית מחריבה את לבנון, סוריה, ישראל, וספר יהודה, אך היא נעצרת בירושלים, בהוכחה סופית לכך שיהוה הוא המחליט והמוציא לפועל בענייני העולם ולפיו ישק דבר.

 

ציטוטים:

פרק א. יא. "למה לי רוב זבחיכם יאמר יהוה שבעתי עולות אילים וחלב מריאים ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי, כי תבואו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי לא תוסיפו הביא מנחת שווא קטורת תועבה היא לי חודש ושבת קרוא מקרא לא אוכל און ועצה, חודשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח נלאיתי נשוא, ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפילה אינני שומע ידיכם דמים מלאו, רחצו הזכו הסירו רע מעלליכם מנגד עיני חדלו הרע, למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ שפטו יתום ריבו אלמנה".

 

פרק ב. ב. "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית יהוה בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל גויים והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר יהוה אל בית אלוהי יעקוב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה ודבר יהוה מירושלים, ושפט בין הגויים והוכיח לעמים רבים וכתתו חרבותים לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה".

 

פרק ו. א. "ואראה את אדוני יושב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל, שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים שש כנפים לאחד בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף, וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש יהוה צבאות מלוא כל הארץ כבודו, וינועו אמות הסיפים מקול הקורא והבית ימלא עשן".

 

פרק י. א. "הוי החוקקים חקקי און ומכתבים עמל כתבו, להטות מדין דלים ולגזול משפט עניי עמי להיות אלמנות שללם ואת יתומים יבוזו".

 

פרק יא. א. "ויצא חטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה, ונחה עליו רוח יהוה רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת יהוה, והריחו ביראת יהוה ולא למראה עינו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח, ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענויי ארץ והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע, והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו, וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדו ונער קטון נוהג בם, ופרה ודוב תרעינה יחדיו ירבצו ילדיהן ואריה כבקר יאכל תבן, ושעשע יונק על חור פתן ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה, לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את יהוה כמים לים מכסים."

 

כו. ה. כי השח יושבי מרום קריה נשגבה ישפילנה ישפילה עד ארץ יגיענה עד עפר, תרמסנה רגל רגלי עני פעמי דלים, אורח לצדיק מישרים ישר מעגל צדיק תפלס, אף אורח משפטיך יהוה קוינוך לשמך ולזכרך תאות נפש, נפשי איויתיך בלילה אף רוחי בקרבי אשחרך כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו יושבי תבל".

 

לד. לג. לכן כה אמר יהוה אל מלך אשור לא יבוא אל העיר הזאת ולא יורה שם חץ ולא יקדמנה מגן ולא ישפוך עליה סוללה, בדרך אשר בא בה ישוב ואל העיר הזאת לא יבוא נאום יהוה, וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עברי, ויצא מלאך יהוה ויכה במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף וישכימו בבוקר והנה כולם פגרים מתים..."


ישעיהו השני.

חי במחצית השנייה של המאה השישית בגלות, מנבא על גאולת ישראל.

פרקים לד – לה, והחל מפרק מ בישעיהו. אלוהים הוא אלוהי העולם, אלוהי הזמן, אך גם אלוהי העניים והנדכאים שיביא צדק לעולם.

הנביא נותן בנבואותיו תיאור אמיתי של האלוהים ומכוון כיצד יש לתפוש ולהתייחס אליו, אלוהים היה לפני ההתחלה והסוף, הוא יוצר ארץ, אין לו תואר ושם, הוא מנוגד לאלילים. סוף סוף נותן מישהו תמונה אמיתית של האמונה היהודית, איך להאמין, במה להאמין, וזה חידוש גדול. הנבואות של ישעיהו השני הם נבואות של נחמה. אלוהים כועס על עם ישראל בגלל סיבה מסוימת, אלא שמעבר לכעס זה יש אהבה ואחריות של האל אל ברואיו, ואחריות ותקווה אלו יתגלו, מכיוון שנרצה עוונה של ישראל. לא צריך לדאוג, אלוהים שומע לזעקת עם ישראל, ויסדיר דברים על פני האדמה לקראת עתיד טוב יותר, הרשעים יקבלו כגמולם, אך לא מעבר לכך, כל השאר ייוושעו. אלוהים תמיד זוכר ונוטה טובה לעם ישראל, אלא שהוא לא יכל לבטא זאת ולהגשים זאת בגלל החטאים, אך משאלו יוסרו מהדרך הכל יסתדר על מקומו בשלום. יש בישעיהו השני הרבה נבואות שהנוצרים משייכים לישו, במיוחד בפרק נג.

 

ציטוטים

מ. א. "נחמו נחמו עמי יאמר אלוהיכם, דברו על לב ירושלים וקראו אליה כי מלאה צבאה כי נרצה עונה כי לקחה מיד יהוה כפלים בכל חטאתיה, קול קורא במדבר פנו דרך יהוה ישרו בערבה מסלה לאלוהינו, כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו והיה העקוב למישור והרכסים לבקעה, ונגלה כבוד יהוה וראו כל בשר יחדו כי פי יהוה דבר."

 

מ. כז. "למה תאמר יעקוב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מיהוה ומאלוהי משפטי יעבור, הלוא ידעת אם לא שמעת אלוהי עולם יהוה בורא קצות הארץ לא ייעף ולא ייגע אין חקר לתבונתו."

 

מא. ד. "מי פעל ועשה קורא דורות מראש אני יהוה ראשון ואת אחרונים אני הוא"

 

מא. יז "העניים והאביונים מבקשים מים ואין לשונם בצמא נשתה אני יהוה אענם אלוהי ישראל לא אעזבם, אפתח על שפתיים נהרות ובתוך בקעות מעינות אשים מדבר לאגם מים וארץ ציה למוצאי מים, אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדו למען יראו וידעו וישימו וישכילו יחדו כי יד יהוה עשתה זאת וקדוש ישראל בראה".

 

נג. ג. "נבזה וחדל אישים איש מכאובות וידוע חולי וכמסתר פנים ממנו נבזה ולא חשבנוהו, אכן חולינו הוא נשא ומכאובינו סבלם ואנחנו חשבנונו נגוע מוכה אלוהים ומעונה, והוא מחולל מפשענו מדוכא מעונותינו מוסר שלומנו עליו ובחבורתו נרפא לנו, כולנו כצאן תעינו איש לדרכו פנינו ויהוה הפגיע בו את עון כולנו, נגש והוא נענה ולא יפתח פיו כשה לטבח יובל וכרחל לפני גוזזיה נאלמה ולא יפתח פיו, מעוצר וממשפט לוקח ואת דורו מי ישוחח כי נגזר מארץ חיים מפשע עמי נגע למו..."

 

נה. ו. "דרשו יהוה בהמצאו קראהו בהיותו קרוב, יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל יהוה וירחמהו ואל אלוהינו כי ירבה לסלוח, כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי נאום יהוה, כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם, כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ והולידה והצמיחה ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל,כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה את אשר חפצתי והצליח אשר שלחתיו...."

 

נו.ו. "ובני הנכר הנלוים על יהוה לשרתו ולאהבה את שם יהוה להיות לו לעבדים כל שומר שבת מחללו ומחזיקים בבריתי, והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי עולתיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים".

 

ס. א. "קומי אורי כי בא אורך וכבוד יהוה מעתה ועד עולם, כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח יהוה וכבודו עליך יראה, והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך, שאי סביב עיניך וראי כולם נקבצו באו לך בניך מרחוק יבואו ובנותיך על צד תאמרנה, אז תראי ונהרת ופחד ורחב לבבך כי יהפך עליך המון ים חיל גוים יבואו לך, שפעת גמלים תכסך בכרי מדין ועיפה כולם משבא יבואו זהב ולבונה ישאו ותהלת יהוה יבשרו, כל צאן קדר יקבצו לך אילי נביות ישרתונך יעלו על רצון מזבחי ובית תפארתי אפאר, מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארובותיהם, כי לי איים יקוו ואניות תרשיש בראשונה להביא בניך מרחוק כספם וזהבם אתם לשם יהוה אלוהיך ולקדוש ישראל כי פארך, ובנו בני נכר חויותיך ומלכיהם ישרתונך כי בקצפי הכיתיך וברצוני רחמתיך, ופתחו שעריך תמיד יומם ולילה לא יסגרו להביא אליך חיל גוים ומלכיהם נהוגים, כי הגוי והממלכה אשר לא יעבדוך יאבדו והגוים חרוב יחרבו, כבוד הלבנון אליך יבוא ברוש תדהר ותאשור יחדו לפאר מקום מקדשי ומקום רגלי אכבד, והלכו אליך שחוח בני מעניך והשתחוו על כפות רגליך כל מנאציך וקראו לך עיר יהוה ציון קדוש ישראל, תחת היותך עזובה ושנואה ואין עובר ושמתיך לגאון עולם משוש דור ודור."

 

ס. יט. "לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנוגה הירח לא יאיר לך והיה לך יהוה לאור עולם ואלוהיך לתפארתך, לא יבוא עוד שמשך וירחך לא יאסף כי יהוה יהיה לך לאור עולם ושלמו ימי אבלך".

 

סד. ז. "ועתה יהוה אבינו אתה אנחנו החומר ואתה יוצרנו ומעשה ידך כולנו".

 

סה. כד. "והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע, זאב וטלה ירעו כאחד ואריה כבקר יאכל תבן ונחש עפר לחמו לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי אמר יהוה"

 

סו. א. "כה אמר יהוה השמים כסאי והארץ הדום רגלי אי זה בית אשר בתנו לי ואי זה מקום מנוחתי, ואת כל אלה ידי עשתה ויהיו כל אלה נאום יהוה ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי."


ירמיהו.

הרקע ההיסטורי לנבואות ירמיהו הוא ימי ממלכת יהודה האחרונים, התיקונים של יאשיהו, המוות הדרמטי שלו בקרב מגידו, המלכים היהודים האחרונים, כיבוש הארץ, נפילת ירושלים, וגלות בבל.

שני אירועים טראומתיים קרו בימי בית ראשון, האחד הוא פלישת האשורים וחורבן ישראל, השני הוא פלישת הבבלים וחורבן יהודה, האחד קרה בסביבות שנת 730 לפני הספירה, השני קורה בסביבות שנת 580 לפני הספירה, 150 שנה אחר כך, על רקע שני האירועים הללו מנבאים שני הנביאים הגדולים של האומה: ישעיהו על רקע פלישת אשור, וירמיהו על רגע פלישת בבל. בין הפלישה האחת לשנייה קורה משהוא שמאפשר את המשך היהדות גם לאחר החורבן והגלות, המשהו הזה הוא הופעת הנביאים והמסר החדש שהם מעבירים.

אלוהים הופך לאלוהים אוניברסלי, לא תלוי במקום ובזמן, אלוהים הוא אלוהי ההיסטוריה והמעצמות הגדולות של האזור הם רק כלי בידיו להעניש את ישראל ולהחזיר אותו לדרך הנכונה. הדרך הנכונה איננה דרך של קורבנות ופולחן אלא דרך של צדק וחסד. הנביא ירמיהו אף יוצא בכמה פסוקים במפורש נגד פולחן המקדש וארון הברית.

 

ציטוטים מירמיהו.

ג. טז. "בימים ההמה נאום יהוה לא יאמרו עוד ארון ברית יהוה ולא יעלה על לב ולא יזכרו בו ולא יפקדו ולא יעשה עוד, בעת ההיא יקראו לירושלים כסא יהוה ונקוו אליה כל הגויים לשם יהוה לירושלים ולא ילכו עוד אחרי שרירות לבם הרע".

 

ו. טז. "כה אמר יהוה עמדו על דרכים וראו ושאלו לנתבות עולם אי זה דרך הטוב ולכו בה ומצאו מרגוע לנפשכם.."

 

ז.ד. "אל תבטחו לכם אל דברי השקר לאמור היכל יהוה היכל יהוה היכל יהוה המה, כי אם היטיב תיטיבו את דרכיכם ואת מעלליכם אם עשו תעשו משפט בין איש ובין רעהו, גר יתום ואלמנה לא תעשקו ודם נקי אל תשפכו במקום הזה ואחרי אלוהים אחרים לא תלכו לרע לכם, ושכנתי אתכם במקום הזה בארץ אשר נתתי לאבותיכם למן עולם ועד עולם, הנה אתם בוטחים לכם על דברי השקר לבלתי הועיל, הגנוב רצוח ונאוף והשבע לשקר וקטר לבעל והלוך אחרי אלוהים אחרים אשר לא ידעתם, ובאתם ועמדתם לפני בבית הזה אשר נקרא שמי עליו ואמרתם נצלנו למען עשות את כל התועבות האלה, המערת פרצים היה הבית הזה אשר נקרא שמי עליו בעיניכם..."

 

יז. ז. ברוך הגבר אשר יבטח ביהוה והיה יהוה מבטחו, והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו ולא ירא, כי יבוא חום והיה עלהו רענן ובשנת בצורת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי, עקב הלב מכל ואנוש הוא מי ידענו, אני יהוה חוקר לב בוחן כליות ולתת לאיש כדרכו כפרי מעלליו".

 

יט. ה. "ובנו את במות הבעל לשרוף את בניהם באש עלות לבעל אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על ליבי. לכן הנה ימים באים נאום יהוה ולא יקרא למקום הזה עוד תופת וגיא בן הנום כי אם גיא ההרגה..."

 

כב. ג. "כה אמר יהוה עשו משפט וצדקה והצילו גזול מיד עשוק וגר ויתום ואלמנה אל תנו אל תחמסו ודם נקי אל תשפכו במקום הזה, כי אם עשו תעשו את הדבר הזה ובאו בשערי הבית הזה מלכים יושבים לדוד על כסאו רוכבים ברכב ובסוסים הוא ועבדו עמו, ואם לא תשמעו את הדברים האלה בי נשבעתי נאום יהוה כי לחרבה יהיה הבית הזה."

 

כה. יא. "והיתה כל הארץ הזאת לחרבה לשמה ועבדו הגויים האלה את מלך בבל שבעים שנה, והיה כמלואות שבעים שנה אפקוד על מלך בבל ועל הגוי ההוא נאום יהוה את עונם ועל ארץ כשדים ושמתי אותו לשממות עולם."

 

לא. ל. "הנה ימים באים נאום יהוה וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה, לא כברית אשר כרתי את אבותם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצרים אשר המה הפרו את בריתי ואנוכי בעלתי בם נאום יהוה, כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההם נאום יהוה נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה והייתי להם לאלוהים והמה יהיו לי לעם, ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמור דעו את יהוה כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם נאום יהוה כי אסלח לעונם ולחטאתם לא אזכר עוד."

 

מד. יז. "כי עשה נעשה את כל הדבר אשר יצא מפינו לקטר למלכת השמים והסיך לה נסכים כאשר עשינו אנחנו ואבותינו מלכינו ושרינו בערי יהודה ובחוצות ירושלים ונשבע לחם ונהיה טובים ורעה לא ראינו, ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים והסך לה נסכים חסרנו כל ובחרב וברעב תמנו."


יחזקאל.

יחזקאל מנבא בזמן גלות בבל. הספר מצטיין בחזיונות הנביא את האלוהים, חזיונות ששימשו בסיס למיסטיקה העברית והנוצרית המאוחרת.

בספר יש גם חזיונות ונבואות של אחרית הימים וכן של ירושלים והמקדש החדשים בבניינם.

גם ביחזקאל, כמו גם בירמיהו, יש נבואות על חורבן עמים אחרים, מואב, אדום, עמון, צור וצידון, ובמיוחד מצרים.

 

ציטוטים מיחזקאל:

פרק א. חזון יחזקאל.

פרק א. ד. "וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון ענן גדול ואש מתלקחת ונוגה לו סביב ומתוכה כעין החשמל מתוך האש, ומתוכה דמות ארבע חיות וזה מראיהן דמות אדם להנה, וארבעה פנים לאחת וארבע כנפים לאחת להם, ורגליהם רגל ישרה וכף רגליהם ככף רגל עגל ונוצצים כעין נחושת קלל, וידו אדם מתחת כנפיהם על ארבעת רבעיהם ופניהם וכנפיהם לארבעתם, חוברות אשה אל אחותה כנפיהם לא יסבו בלכתן איש אל עבר פניו ילכו, ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין לארבעם ופני שור מהשמאל לארבעתן ופני נשר לארבעתן, ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה לאיש שתים חוברות איש ושתיים מכסות את גויתיהנה, ואיש אל עבר פניו ילכו אל אשרי יהיה שמה הרוח ללכת ילכו לא יסבו בלכתן, ודמות החיות מראיהם כגחלי אש בוערות כמראה הלפידים היא מתהלכת בין החיות ונוגה לאש ומן האש יוצא ברק, והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק, וארא החיות והנה אופן אחד בארץ אצל החיות לארבעת פניו, מראה האופנים ומעשיהם כעין תרשיש ודמות אחד לארבעתן ומראיהם ומעשיהם כאשר יהיה האופן בתוך האופן, על ארבעת רבעיהן בלכתם ילכו לא יסבו בלכתן, וגביהן וגבה להם ויראה להם וגבותם מלאות עינים סביב לארבעתן, ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם ובהנשא החיות מעל הארץ ינשאו האופנים, על אשר יהיה שם הרוח ללכת ילכו שמה הרוח ללכת והאופנים ינשאו לעומתם כי רוח החיה באופנים, בלכתם ילכו ובעמדם יעמדו ובהנשאם מעל הארץ ינשאו האופנים לעומתם כי רוח החיה באופנים, ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא נטוי על ראשיהם מלמעלה, ותחת הרקיע כנפיהם ישרות אשה אל אחותה לאיש שתים מכסות להנה ולאיש שתים מכסות להנה את גויותיהם, ואשמע את קול כנפיהם כקול מים רבים כקול שדי בלכתם קול המולה כקול מחנה בעמדם תרפינה כנפיהן, ויהי קול מעל הרקיע אשר על ראשם בעמדם תרפינה כנפיהן, וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, וארא כעין חשמל כמראה אש בית לה סביב ממראה מתניו ולמעלה וממראה מתניו ולמטה ראיתי כמראה אש ונוגה לו סביב, כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנוגה סביב הוא מראה דמות כבוד יהוה .."

 

י. א. "ואראה והנה אל הרקיע אשר על ראש הכרובים כאבן ספיר כמראה דמות כסא נראה עליהם, ויאמר אל האיש לבוש הבדים ויאמר בוא אל בינות לגלגל אל תחת לכרוב ומלא חפניך גחלי אש מבינות לכרובים וזרוק על העיר ויבוא לעיני, והכרובים עומדים מימין לבית בבואו האיש והענן מלא את החצר הפנימית, וירם כבוד יהוה מעל הכרוב על מפתן הבית וימלא הבית את הענן והחצר מלאה את נוגה כבוד יהוה וקול כנפי הכרובים נשמע עד החצר החיצונה כקול אל שדי בדברו, ויהיה בצוותו את האיש לבוש הבדים לאמור קח אש מבינות לגלגל מבינות לכרובים ויבוא ויעמוד אצל האופן, וישלח הכרוב את ידו מבינות לכרובים אל האש אשר בינות הכרובים וישא ויתן אל חפני לבוש הבדים ויקח ויצא, וירא לכרובים תבנית ידי אדם תחת כנפיהם, ואראה והנה ארבעה אופנים אצל הכרובים אופן אחד אצל הכרוב אחד ואופן אחד אצל הכרוב אחד ומראה האופנים כעין אבן תרשיש, ומראיהם דמות אחד לארבעתם כאשר יהיה אופן בתוך האופן, בלכתם אל ארבעת רבעיהם ילכו לא יסבו בלכתם כי המקום אשר יפנה הראש אחריו ילכו לא יסבו בלכתם, וכל בשרם וגבהם וידיהם וכנפיהם והאופנים מלאים עינים סביב לארבעתם אופניהם, לאופנים להם קורא הגלגל באזני, וארבעה פנים לאחד פני האחד פני הכרוב ופני השני פני אדם והשלישי פני אריה והרביעי פני נשר, וירומו הכרובים היא החיה אשר ראיתי בנהר כבר, ובלכת הכרובים ילכו האופנים אצלם ובשאת הכרובים את כנפיהם לרום מעל הארץ לא יסבו האופנים גם הם מאצלם, ובעמדם יעמדו וברומם ירומו אותם כי רוח החיה בהם, ויצא כבוד יהוה מעל מפתן הבית ויעמוד על הכרובים, וישאו הכרובים את כנפיהם וירומו המן הארץ לעיני בצאתם והאופנים לעומתם ויעמוד פתח שער בית יהוה הקדמוני וכבוד אלוהי ישראל עליהם מלמעלה, היא החיה אשר ראיתי תחת אלוהי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה, ארבעה ארבעה פנים לאחד וארבע כנפים לאחד ודמות ידי אדם תחת כנפיהם, ודמות פניהם המה הפנים אשר ראיתי על נהר כבר מראיהם ואותם איש אל עבר פניו ילכו, ותשא אותי רוח ותבא אותי אל שער בית יהוה הקדמוני הפונה קדימה..."

 

יא. יט. "ונתתי להם לב אחד ורוח חדשה אתן בקרבכם והסרותי לב האבן מבשרם ונתתי להם לב בשר, למען בחוקותי ילכו ואת משפטי ישמרו ועשו אותם והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלוהים, ואל לב שיקוציהם ותועבותיהם לבם הולך דרכם בראשם נתתי נאום אדוני יהוה, וישאו הכרובים את כנפיהם והאופנים לעומתם וכבוד אלוהי ישראל עליהם מלמעלה, ויעל כבוד יהוה מעל תוך העיר ויעמוד על ההר אשר מקדם לעיר, ורוח נשאתני ותביאני כשדימה אל הגולה במראה ברוח אלוהים ויעל מעלי המראה אשר ראיתי".

 

יג. יז. "ואתה בן אדם שים פניך אל בנות עמך המתנבאות מלבן והנבא עליהן, ואמרת כה אמר אדוני יהוה הוי למתפרות כסתות על כל אצילי ידי ועושות המספחות על ראש כל קומה לצודד נפשות הנפשות תצודדנה לעמי ונפשות לכנה תחיינה, ותחללנה אותי אל עמי בשעלי שעורים ובפתותי לחם להמית נפשות אשר לא תמותנה ולהחיות נפשות אשר לא תחיינה בכזבכם לעמי שומעי כזב."

 

יח. א. "ויהי דבר יהוה אלי לאמור, מה לכם אתם מושלים את המשל הזה על אדמת ישראל לאמור אבות יאכלו בוסר ושני הבנים תקהינה, חי אני נאום אדוני יהוה אם יהיה לכם עוד משל המשל הזה בישראל, הן כל הנפשות לי הנה כנפש האב וכנפש הבן לי הנה הנפש החוטאת היא תמות."

 

יח. כא. "והרשע כי ישוב מכל חטאתו אשר עשה ושמר את כל חוקותי ועשה משפט וצדקה חיה יחיה לא ימות, כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו בצדקתו אשר עשה יחיה."

 

לב. כא. "ידברו לו אלי גבורים מתוך שאול את עוזריו ירדו שכבו הערלים חללי חרב, שם אשור וכל קהלה סביבותיו קברותיו כולם חללים הנופלים בחרב, אשר נתנו קברותיה בירכתי בור ויהיה קהלה סביבות קבורתה כולם חללים נופלים בחרב אשר נתנו חתית בארץ חיים."

 

לד. טו. "אני ארעה צאני ואני ארביצם נאום אדוני יהוה, את האובדת אבקש ואת הנדחת אשיב ולנשברת אחבוש ואת החולה אחזק ואת השמנה ואת החזקה אשמיד ארענה במשפט."

 

לו. כו. "ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם והסרתי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר, ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחקי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם."

 

לז. א. חזון העצמות היבשות. "הייתה עלי יד יהוה ויוצאני ברוח יהוה ויניחני בתוך הבקעה והיא מלאה עצמות, והעבירני עליהם סביב סביב והנה רבות מאד על פני הבקעה והנה יבשות מאד, ויאמר אלי בן אדם התחיינה העצמות האלה ואומר אדוני יהוה אתה ידעת, ויאמר אלי הנבא על העצמות האלה ואמרת אליהם העצמות היבשות שמעו דבר יהוה, כה אמר אדוני יהוה לעצמות האלה הנה אני מביא בכם רוח וחייתם, ונתתי עליכם גידים והעלתי עליכם בשר וקרמתי עליכם עור ונתתי בכם רוח וחייתם וידעתם כי אני יהוה, ונבאתי כאשר צויתי ויהיה קול בהנבאי והנה רעש ותקרבו עצמות עצם אל עצמו, וראיתי והנה עליהם גדים ובשר ועלה ויקרם עליהם עור מלמעלה ורוח אין בהם, ויאמר אלי הנבא אל הרוח הנבא בן אדם ואמרת אל האוח כה אמר אדני יהוה מארבע רוחות באי הרוח ופחי בהרוגים האלה ויחיו והנבאתי כאשר רצוני ותבוא בהם הרוח ויחיו ויעמדו על רגליהם חיל גדול מאד מאד, ויאמר אלי בן אדם העצמות האלה כל בית ישראל המה הנה אמרים יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו נגזרנו לנו, לכן הנבא ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה הנה אני פתח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל, וידעתם כי אני יהוה בפתחי את קברותיכם ובהעלותי אתכם מקברותיכם עמי, ונתתי רוחי בכם וחייתם והנחתי אתכם על אדמתכם וידעתם כי אני יהוה דברתי ועשיתי נאום יהוה."

 

לח. יח. "והיה ביום ההוא ביום בוא גוג על אדמת ישראל נאם אדני יהוה תעלה חמתי באפי, ובקנאתי באש עברתי דברתי אם לא ביום ההוא יהיה רעש גדול על אדמת ישראל, ורעשו מפני דגי הים ועוף השמים וחית השדה וכל הרמש הרמש על האדמה וכל האדם אשר על פני האדמה ונהרסו ההרים ונפלו המדרגות וכל חומה לארץ תפול, וקראתי עליו לכל הרי חרב נאם אדני יהוה חרב איש באחיו תהיה, ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית אמטיר אליו ועל אגפיו ועל עמים רבים אשר אתו, והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני יהוה."

 

מג. א. " ויוליכני אל השער שער אשר פנה דרך הקדים, והנה כבוד אלוהי ישראל מדרך הקדים וקולו כקול מים רבים והארץ האירה מכבדו, וכמראה המראה אשר ראיתי אל נהר כבר ואפל אל פני, וכבוד יהוה בא אל הבית דרך שער אשר פניו דרך הקדים ותשאני רוח ותביאני אל החצר הפנימי והנה מלא כבוד יהוה הבית, ואשמע מדבר אלי מהבית ואיש היה עמד אצלי, ויאמר אלי בן אדם את מקום כסאי ואת מקום כפות רגלי אשר אשכן שם בתוך בני ישראל לעולם ולא יטמאו עוד בית ישראל שם קדשי המה ומלכיהם בזנותם ובפגרי מלכיהם במותם."

 

מד. א. "וישב אתי דרך שער במקדש החיצון הפנה קדים והוא סגור, ויאמר אלי יהוה השער הזה סגור יהיה לא יפתח ואיש לא יבא בו כי יהוה אלהי ישראל בא בו והיה סגור."


יואל

ג. ד. "השמש יהפך לחשך והירח לדם לפני בוא יום יהוה הגדול והנורא, והיה כל אשר יקרא בשם יהוה ימלט כי בהר ציון ובירושלים תהיה פליטה כאשר אמר יהוה ובשרידים אשר יהוה קרא"

ד. יח. "והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב וכל אפיקי יהודה ילכו מים ומעין מבית יהוה יצא והשקה את נחל השטים, מצרים לשממה תהיה ואדום למדבר שממה תהיה מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקיא בארצם, ויהודה לעולם תשב וירושלים לדור ודור."

 

עוד נבואות חשובות


עמוס.

ה. יב. "כי ידעתי רבים פשעיכם ועצמים חטאתיכם צוררי צדיק לקחי כפר ואביונים בשער הטו, לכן המשכיל בעת ההיא ידם כי עת רעה היא, דרשו טוב ואל רע למען תחיו ויהיה כן יהוה אלהי צבאות אתכם כאשר אמרתם, שנאו רע ואהבו טוב והציגו בשער משפט אולי חנן יהוה אלוהי צבאות שארית יוסף."

 

ה. כא. "שנאתי מאסתי חגיכם ולא אריח בעצרתיכם, כי אם תעלו לי עלות ומנחתיכם לא ארצה ושלם מריאיכם לא אביט, הסר מעלי המון שריך וזמרת נבליך לא אשמע, ויגל כמים משפט וצדקה כנחל איתן."

 

ז. יד. "ויען עמוס ויאמר אל אמציה לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי כי בוקר אנכי ובולס שקמים, ויקחני יהוה מאחרי הצאן ויאמר אלי יהוה לך הנבא אל עמי ישראל."

 

ח. יא. הנה ימים באים נאם אדני ושלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמע את דברי יהוה, ונעו מים עד ים ומצפון ועד מזרח ישוטטו לבקש את דבר יהוה ולא ימצאו."


מיכה.

ד. א. "והיה באחרית הימים יהיה הר בית יהוה נכון בראש ההרים ונשא הוא מגבעות ונהרו עליו עמים, והלכו גוים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר יהוה ואל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה בארחתיו כי מציון תצא תורה ודבר יהוה מירושלים, ושפט בין עמים רבים והוכיח לגוים עצמים עד רחוק וכתתו חרבתיהם לאתים וחניתתיהם למזמרות לא ישאו גוי אל גוי חרב ולא ילמדון עוד מלחמה, וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד, כי פי יהוה צבאות דבר, כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם יהוה אלהינו לעולם ועד."


זכריה.

ח. טז. "אלה הדברים אשר תעשו דברו אמת איש את רעהו אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם, ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם ושבאת שקר אל תאהבו כי את כל אלה אשר שנאתי האם יהוה."


מלאכי.

ג. כב. הפסוק האחרון בנביאים. "זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחרב על כל ישראל חקים ומשפטים, הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום יהוה הגדול והנורא, והשיב לב אבות על בנים ולב בנים אל אבותם פן אבוא והכיתי את הארץ חרם."

 

קראו את המאמרים הבאים - לחצו לקישור

מיסטיקה עברית קדומה

מסתרי המקדש א

מסתרי המקדש ב

קבלה בירושלים

ברית בין הבתרים

דברי הנביאים

יהדות דת משתנה

התגלות הר סיני

מדיטציה וקבלה

בראשית

בית שני

הארי הקדוש

בסוד לוויתן

חסידות

משמעות האותיות

תצפית גגות



 

 
הרשמו לרשימת התפוצה שלנו
Web Analytics