לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

 

המסדר ההוספיטלרי לוקח את שמו מהמילה "הוספיטל" – בית חולים באנגלית. ואכן, זה היה מסדר שבתחילת דרכו, וגם כיום, שם לו למטרה את הטיפול בחולים.

עוד לפני תחילת מסעי הצלב, קבוצה של אבירים וסוחרים מכובדים ראתה בסבל החולים מבין עולי הרגל לירושלים, ועזבה באבירות רבה את כל שאר עיסוקיה, מקדישה עצמה לטיפול בחולים אלו ברוח החמלה הנוצרית והריפוי שמתחיל בישו

הם הקימו בית חולים שהיה הראשון מסוגו בעולם בירושלים, והקדישו עצמם למאמץ זה. עשייה אבירית ללא צל של ספק, אלא שעם ייסוד המסדר הטמפלרי, כמה עשרות שנים אחר כך, ראו ההוספיטלרים כי טוב, והחליטו שלא די להם לטפל בפצועים, אלא עליהם להילחם גם כן (ואולי על ידי כך גם להיות פצועים בעצמם). החליטו ועשו.

המסדר ההוספיטלרי נהפך למסדר של נזירים לוחמים כשהוא שומר עדיין על עיסוקו הקודם של טיפול בפצועים, שחלק מהם הם פצעו בעצמם
המסדר ההוספטלרי שם לו לעיקרון לטפל בכל פצוע שהוא, ויהיה זה גם מוסלמי או יהודי, או כל אחד אחר. הם היו מוכנים להקריב את הכל למען החולים שלהם, וידוע הסיפור על סלאח א דין שביקש לבדוק האם נכונות האגדות על המסדר מהולל זה, ולכן עשה את עצמו כחולה שהדבר היחיד שירפא אותו הוא סוסו של ראש המסדר ההוספיטלרי.

באותם ימים, חשוב לזכור, הסוס היה חשוב לאביר, יותר ממשפחתו וילדיו , מכיוון שיחדיו הם נלחמו בשדה הקרב ובו היו תלויים חייו. וכך, לאחר התייעצות ארוכה, החליטו ההוספטלרים שהסוס, אם צריך, יוקרב למען הצל את החולה המסתורי, שהתגלה כלא אחר מאשר סאלח א דין, שמיהר ושיבח אותם על אבירותם
אולי בגלל סיבה זו נהג סלאח א דין באבירות במלחמותיו עם ההוספיטלרים


ההוספיטלרים הפכו למסדר צבאי גדול, ובנו מצודות ברחבי הארץ. הם היו מומחים בבניית מבצרים, ורוב מבצרי החוץ של הארץ שייכים להם.
כמסדר צבאי, הפך המסדר מעין חיל הרפואה של הצבא הצלבני, ועסק בעיקר בעזרה לחולים ופצועים.
לאחר מפלת הצלבנים והגירוש מארץ ישראל נדד המסדר לקפריסין, ובשנת 1310 השתלט על האי רודוס והפך אותו לנחלתו הריבונית ובסיס לפעילות ימית נגד האיסלאם. ברודוס התעצב המסדר במתכונת של שבע-שמונה אחוות אבירים (שכונו "לשונות"), כשבכל אחת אבירים ממוצא לאומי שונה. כל אחת מהאחוות התגוררה בקסרקטין משלה ולכל אחת היה בשעת מלחמה תחום אחריות משלה. ראשי האחוות, שכונו "עמודים", היוו את מועצת המסדר, ועל פי המסורת לכל עמוד היה תפקיד קבוע.

העמוד של פרובנס היה המפקד הכללי והאחראי על האוצר, העמוד של איטליה היה מפקד הצי, העמוד הגרמני היה האחראי על הביצורים ועוד. המסדר הפך לכוח ימי משמעותי במזרח אגן הים התיכון והצליח לעמוד בפני התקפות של כוחות ממלוכיים ועותומאניים שעלו עליו במספריהם.


בשנת 1522 נכנעה רודוס בפני כוחותיו של סולימאן המפואר, ולאחר שמונה שנים של נדודים ברחבי אירופה חכר המסדר את האי מלטה מהמלך הספרדי, צארלס החמישי. כתשלום התחייבו האבירים לספק למלך מדי שנה בז ציידים מלטזי אחד (זהו מקור שם הספר והסרט "הבז ממלטה" שתורגם, בטעות, בעברית כ"נץ ממלטה"), ולהקצות חיל מצב להגנת העיר טריפולי שבלוב.

ההוספיטלרים עיצבו במלטה את סימן צלבם, המוכר בשם "צלב מלטזי" ולו שמונה חודים. שמונת החודים האלה סימלו לטענת אנשי המסדר את שמונת פסוקי דרשת ההר של ישוע, את שמונת הנדרים שנדר האביר ההוספיטלרי בנוסף לשלושת נדרי הנזיר - חיי אמת, אמונה כנה, כפרה על חטאים, ענווה וצניעות, אהבת הצדק, רחמנות, יושר והקרבה, ואת שמונה האחוות שמהן מורכב המסדר.

 

במלטה עמדו האבירים תחת לחץ של התקפות עותומאניות כבדות, שהגדולה שבהן הייתה בשנת 1565. לאור עמידת גבורה במצור התורכי, זכה המסדר לתהילה בכל רחבי אירופה. בשנת 1798 לא הצליחו אבירי המסדר לעמוד בפני צבא נפוליון בפלישתו לאי. הוא החרים את נכסי המסדר והאבירים יצאו לגלות. כיום המסדר, על סניפיו השונים, עוסק בפעילות רפואית בלבד.
בשייך גרח שבירושלים יש מרכז של המסדר ההוספטלרי, והם פעלו רבות בירושלים בתקופת המנדט במאבק כנגד מחלות העניים בקרב האוכלוסייה הערבית. סימלם הוא צלב לבן על רקע אדום, ולמעשה הצלב האדום של ימינו הוא ממשיכו של המסדר ההוספיטלרי.

 

ההוספיטלרים בעכו

 צמוד למתחם השאזלים יאשרוטים בעכו, מעבר לחומה המערבית של המתחם, נמצאים שרידי המבצר המרכזי של האבירים ההוספיטלרים, אבירי מלטה, שמרכזם העולמי היה בעכו לפני 800 שנה. מבצר זה נקרא קסטרום, והזאוויה של השאזלים נמצאת בחלקו המערבי.

בנוסף להיותה בירת הממלכה הצלבנית של ארץ ישראל, עכו באותה תקופה היתה גם מרכז הסחר בין מזרח למערב ומקום מושבן של הנהלות המסדרים האביריים הגדולים של ההוספיטלרים והטמפלרים. במידה מסוימת הייתה עכו המרכז המסחרי של העולם. ברשות ההוספיטלרים היה כרבע מאדמות אירופה המערבית, ואילו הטמפלרים היו הבנקאים של אירופה וחלק הארי מהעברות הכספים שעברו דרך הבנק המרכזי בעכו. בתקופה שלונדון ופריז היו עדיין רק עיירות עלובות, היתה עכו עיר משגשגת שמנתה מעל 50 אלף  תושבים, ורבים מבניינה התנשאו לכמה קומות.

מתחם השאזלים היה באותה תקופה חלק מהמבצר המרכזי של ההוספיטלרים, בו ישב ראש המסדר, שנקרא המאסטר הגדול. לארמון המאסטר ההוספיטלרי הגדול קראו מקום הברית, וזה אך סמלי שהזאוויה של השאזלים שימשה כמקום הברית בין השייח' לבין החסידים.

צמוד לביתו של אברהים יאשרוטי ומצפון לו, נמצאות שתי קומות של אולמי  קמרונות צלבניים, לא גדולים, שהשאזלים מקימים בהם עתה מרכז חינוכי. ניתן למצוא במקום שרידי כותרות ותחילתן של קמרונות שתמכו בעבר באולמות אדירים, בדומה לאולמות האבירים הנמצאים ממש מעבר לחומה.

מתחם השאזלים כולו מורם מעט מעל מפלס הקרקע של רחובות עכו. כשחפרו את היסודות לזאוויה, מספר נציג המסדר, היה צריך לחפור 12 מ' בכדי להגיע לגובה הסלע. משמעות הדבר היא שמתחת לזאוויה נמצאים עדיין חללים תת קרקעיים שטרם  נחשפו.

 

מי היו ההוספיטלרים?

 מסדר ההוספיטלרים הוקם כמסדר דת נוצרי של בני המעמד האמידים, סוחרים ואבירים, שנשבעו להקדיש את חייהם לטיפול בחולים, בעניים ובחסרי אמצעים. היו אלה אנשים מהמעמדות הגבוהים של החברה הפיאודלית, סוחרים ואצילים, שוויתרו מרצון על נכסיהם וזכויותיהם והקדישו עצמם לטיפול בחולים ובעניים. ההוספיטלרים לא טעמו דבר לפני שהחולים שבהם טיפלו עשו זאת, ונשבעו לספק את צורכי החולים לפני צורכיהם הם, כל זאת, בחברה בה החולה נתפס כחוטא, והמחלה – עונש על חטאים; חברה שבה העניים לא נתפסו כבני אדם, אלא כחיות ולעיתים אף נחותים מהן, בתנאים אלו הקדישו ההוספיטלרים את עצמם למען רווחת הזולת ולמעשי סעד וחסד.

ידוע שבימי הביניים התייחסו למחלות כאל עונש אלוהי. את החולים דחסו שניים-שלושה במיטה אחת, וחסרי האמצעים לא זכו לטיפול. כשהגיעו עולי הרגל הנוצריים לירושלים, דבקים באמונתם,  עניים ברובם,  חלו חלקם כתוצאה מתלאות הדרך, החשיפה לאקלים השונה ולמחלות של המזרח. משחלו – לא היה מי שיטפל בהם. וכך היו מוטלים בסמטאות העיר והדרכים המוליכות אליה, הרחק מהבית, בודדים, נטושים, אבודים וכואבים, מצפים ליומם האחרון תוך ייסורים וללא קבורה ראויה.

לנוכח מצוקתם הרבה של הצליינים, החליטה קבוצת סוחרים עשירה מהעיר אמלפי שבאיטליה, שעלו גם הם לרגל לעיר הקדושה, לפעול ברוחו של ישו – רוח של אהבה וחמלה לכל הנזקקים, ללא הבדל מין, דת ומוצא.

המסדר ההוספיטלרי הוקם באמצע המאה ה-11 בירושלים, לפני מסעי הצלב. הסוחרים הקימו בית חולים – הוספיטל, ששימש גם כאכסניה שדאגה לכל הנטושים והנעזבים, החולים והעניים. מכאן קיבל המסדר את שמו. היה זה בית החולים המודרני הראשון בעולם, שבו היו מיטה, שמיכה, בגד ונעליים לכל חולה, היה זה בית החולים הראשון בעולם, שבו היו ארוחות מסודרות, טיפול רפואי ראוי, רופאים ואחיות ואפילו עזרה סוציאלית לנזקקים, כחלק מהתקנון של בית החולים. הסוחרים מאמלפי עזבו את כל עיסוקיהם ה"חשובים" וה"מכניסים" ושירתו בגופם, בכבודם ובכל מאודם את  האנשים, שאך זה לא מכבר, נחשבו לנחותים ולירודים בעיני כל.

עם כיבוש ירושלים בידי הצלבנים והתגברות זרם עולי הרגל, נפתחו בפני המסדר אפשרויות רבות. המסדר הוכר בידי האפיפיור וקיבל על עצמו ללוות את עולי הרגל.  בעקבות זאת, ובעקבות ייסוד המסדר הטמפלרי, שהיה מסדר של לוחמים נזירים, הוא קיבל על עצמו גם ללחום למען ממלכת הצלבנים.

המסדר ההוספיטלרי הפך לגוף גדול ומסועף, הכפוף ישירות לאפיפיור, בעל תקנון משלו, ובו שמונה מחלקות. המסדר הפך לאימפריה ששלטה בשיאה על 30% מאדמות אירופה, וברשותו 180 אחוזות קרקע בארץ ישראל וחצי מהמבצרים בארץ. המסדר, שהחל את דרכו כמעשה ספונטני של אצילים, שוויתרו על הכל למען ערכים שבהם האמינו, זכה בתהילה ובעושר והפך לכוח עולמי בעל חשיבות. ההוספיטלרים השתדלו לא לשכוח את מוצאם ועקרונותיהם, והמשיכו לטפל בחולים ובעניים, דבקים בעיקרון שהחולה הוא קודם כל אדם, ללא הבדל דת, גזע ומין.

ההוספיטלרים הקימו גם מרכז בעכו – הבירה המנהלית של ממלכת הצלבנים בזמן ממלכת הצלבנים הראשונה, ובירתה הרשמית בזמן ממלכת הצלבנים השנייה. קרוב ל-90 שנה לאחר כיבוש הארץ בידי הצלבנים, צלאח א-דין ניצח אותם בקרב קרני חיטין וגירשם מהארץ. לאחר חמש שנים שבו הצלבנים וכבשו אזורים אחדים מישראל מחדש. הם ייסדו ממלכה צלבנית חדשה, שבירתה עכו, שהחזיקה מעמד מאה שנים נוספות. בתקופה זו הרחיבו ההוספיטלרים את המרכז שכבר היה ברשותם והפכוהו למרכזם העולמי. לאחר שהצלבנים הובסו שוב בידי הממלוכים הם עזבו את הארץ ועברו לרודוס, שם הקימו את מרכזם העולמי ומעין ממלכה עצמאית שהחזיקה מעמד במשך 200 שנה. לאחר מכן, בעקבות לחץ התורכים, הם עברו למלטה, שם התקיימו 300 שנים נוספות, ומכאן קיבלו את השם "אבירי מלטה". בשנת 1800 כבש נפוליאון את מלטה וחיסל את המרכז העולמי של המסדר, אך מרכזים משניים הקשורים לארצות שונות ממשיכים להתקיים ולפעול עד היום, כמו למשל הסניף האנגלי של המסדר ההוספיטלרי, שהקים בסוף המאה ה-19 בית חולים לחולי עיניים בירושלים, הפעיל עד היום. ארגון הצלב האדום הוא המשך ישיר של המסדר ההוספיטלרי, מבחינה היסטורית ואופן ההתנהלותו.

מספרים על צלאח א-דין, המנהיג והמצביא הערבי המפורסם, שביקש לעמוד על  מידת מסירותם וחסידותם של ההוספיטלרים. הוא התחפש לעני ולחולה המחפש מחסה באכסניית ההוספיטלרים בעכו. כחלק משיטת הריפוי ההוספיטלרית, היו נוהגים לברך את החולים לפני לכתם לישון. בחלומם של החולים היה מתגלה להם מצבם וכן התרופה הנחוצה לריפוי מדוויהם. היתה זו שיטת ריפוי שמקורה בימי קדם, במקדשי אסקולפיוס – אל הרפואה היווני – שגם לו קשר וחוטים נסתרים לעכו (לפי האגדה הגיע הרקולס לעכו, לחפש מרפא למדוויו. על גדות הנעמן הוא מצא צמח שסייע בריפויו,  ומכאן השם עכו – שיבוש המילה אסקולפיוס – רפואה).

במקדשי אסקולפיוס היו חדרי שינה שבהם ישנו החולים וחלמו על הפתרון למחלתם. צלאח א-דין ישן בבית החולים של ההוספיטלרים בעכו, והנה עם בוקר, לחרדתם של הנזירים הממונים, התברר להם שהפתרון ל"מחלתו" הקשה של ההלך התימהוני, הוא לא פחות ולא יותר מאשר חלק מלבו של מוריאל – סוס הקרב של ראש המסדר!

השבועה של האחים ההוספיטלרים לשרת את החולים בכל מחיר ולמלא את כל מבוקשיהם – יהיו אשר יהיו – עמדה במבחן קשה. מולה עמד הקשר האמיץ בין האביר לבין סוס הקרב שלו, שהחיבה והאהבה אליו היתה, לעיתים, גדולה יותר מהאהבה לבורא ולאשתו. לאחר בוקר דרמטי במיוחד, התקבלה לבסוף ההחלטה: סוס הקרב של ראש המסדר, מוריאל המפורסם, יוקרב כדי להציל את חייו של החולה התימהוני והאלמוני. רגע לפני ביצוע גזר הדין, ביקש צלאח א-דין פגישה אישית עם ראש המסדר. הפגישה נערכה במקום שכיום ניצבת הזאוויה השאזלית.

בשיחה בארבע עיניים גילה צלאח א-דין את זהותו למאסטר של ההוספיטלרים ואמר: "דע, הו מאסטר של האבירים ההוספיטלרים, שאני לא אחר מאשר צלאח א-דין. אנו עומדים כאן, פנים מול פנים, איני חמוש ואני נתון לחסדיך. אך אני יודע שאינני נתון בסכנה. אנשים המסוגלים לדאוג, כפי שההוספיטלרים עושים זאת, לפצועים ולחולים, לא יבחרו כמנהיג, כראש המסדר, אדם שיפגע באורחים הסרים בביתם. מעתה והלאה אדע איך לכבד את המסדר שלכם".

ואכן כך היה: צלאח א-דין ציווה על תרומה שנתית למסדר ההוספיטלרי מאוצרו הפרטי. לאחר שניצח אותם וכבש את ירושלים, הרשה צלאח א-דין להוספיטלרים להישאר בעיר עוד שנה, עד שיגמרו לטפל בכל החולים והפצועים שנצטוו לעזוב את העיר עם הכיבוש המוסלמי המחודש.

 

להלן מספר מאמרים בנושאי אבירות - לחצו לקישור

הגביע הקדוש

מבוא לאבירות

אבירות ואבירים

טבטונים

כוכב הירדן

מונפורט ויחיעם

טמפלרים

אבירים וצלבנים

מלכת ירושלים

בונים חופשיים

פרסיבל

נשים ואבירים

הוספיטלרים

 

 

 

 
הרשמו לרשימת התפוצה שלנו
Web Analytics