הצהרת נגישות

נגישות אתרים
אנו עושים ככל שבידנו על מנת להנגיש את אתר האינטרנט שלנו, ומתן שירות שיוויוני לכלל גולשינו נמצא בראש סדר העדיפות שלנו.
בין פלחי האוכלוסיה שנהנים מהנגשת האתר ניתן למנות:
• אנשים עם מוגבלויות ראייה, מבעלי עיוורון מוחלט, דרך לקויות ראייה ועיוורון צבעים וגוונים ועד למרכיבי משקפיים.
• אנשים עם מוגבלות פיזית, בעלי קשיים מוטוריים בידיים המקשים על תפעול העכבר.
• אנשים עם לקות שמיעה אשר נזקקים לכתוביות לשם צפייה בוידאו.
• אנשים עם קשיים נוספים, מכל גווני הקשת: קשיי קריאה, קשיי הבנה, לקויי למידה ועוד.
ניתן להבחין בכך שהקהל הרחב בוחר לעשות שימוש ברשת האינטרנט ובהמוניו ואתרים נגישים יסייעו בהנגשת המידע הקיים היום ברשת האינטרנט והפיכתו לנחלת הכלל.
באתר זה אנו עושים שימוש ברכיב עזר להנגשת אתרים, כזה שמסייע להנגיש על פי תקן ישראלי 5568 ברמת נגישות AA כפי שמוגדרת ב:
W3C's Web Content Accessibility Guidelines 2.0

דגשים חיוניים בעת הנגשת אתר האינטרנט:
כאשר עמלנו על הליך הנגשת האתר שמנו לב למספר סעיפים בסיסיים אשר יבטיחו את הצלחת הגדרתו כנגיש לקהל הרחב ביותר.
בעת הנגשת אתר זה הושם דגש על יישומם של הסעיפים הבאים לכל הפחות:
•התאמה לקורא מסך   •ניווט מקלדת   •חסימת הבהובים   •מונוכרום   •ניגודיות כהה   •ניגודיות בהירה   •הגדלת גופן   •הקטנת גופן   •גופן קריא   •סמן גדול לבן   •סמן גדול שחור   •הגדלה   •הדגשת קישורים   •הדגשת כותרות   •תיאור לתמונות  

סייגים לנגישות
אתר האינטרנט שלנו דינמי וכולל מערכות הזנת תוכן שונות הפועלות בשיטת WYSIWYG. עלול להיווצר מצב לפיו חלקים מסוימים בדפי תוכן דינמיים אלה כוללים רכיבים שיישומון ההנגשה לא הצליח להנגיש בצורה כוללת כך שאפשר והתערבות בקוד האתר תדרש מצדנו.
במידה ונתגלה למולכם מקרה מעין זה, נודה אם תצרו עימנו קשר וזאת בכדי שנוכל לטפל בסוגיה זו בהקדם האפשרי. נוסף על כן, ייתכן ואתרנו מציג תוכן שמקורו באתרים אחרים, כאלה שטרם הונגשו, כאשר אין ביכולתנו להיות אחראיים
על תוכן של צד ג’, אך למרות זאת נשמח לקבל הערות בנושא, לפנות אל הגורם הנוסף ולהסב תשומת ליבו לנושא.

פנייה בנושא נגישות
כל פניה בנושא נגישות, שאלות, הבהרות או הצעות אשר קשורות לאתר שלנו, ניתן לשלוח בדואר אלקטרוני ל
support@nagishnow.com
סגור
לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

 שיח' עלי נור א-דין (מסוכם מתוך כתביה של בתו - פטימה יאשרוטי)

 

הולדתו וילדותו

השיח' עלי נור א-דין יאשרוטי נולד בשנת 1791 בעיר בנזרת שבתוניסיה, ומת בשנת 1899 בעכו, והוא בן 108 שנים. לפני שנולד נספו ארבעה מילדיה של אמו סעידה במגפה תוך שבוע. האם לא ידעה נפשה מרוב צער, ורק לידתו של עלי נור א-דין החזירה את השמחה לחייה. אנשים קדושים באו אליה ובישרו על בואו, באומרם שתאריך הולדתו מופיע בפסוקים בקוראן. סיפר עלי נור א-דין על אמו: "היא הייתה אהובתם של הסופים, ולאחר שכל ילדיה מתו פרשה מהעולם והקדישה עצמה לאלוהים, ורק הלכה מדי פעם לבקר את קברם של ילדיה. יום אחד, לאחר שחזרה מאחד הביקורים הללו, שיח' מוחמד גלול, הקדוש הסופי של בנזרת, הקיש על דלתה. לאחר שנכנס בירך אותה ואמר: "הו מרים, תשאי ברחמך ותולידי בן שיקרא עלי נור א-דין". הוא הושיט את ידו ונתן לה אבן קטנה באומרו: "שמרי אותה, וכאשר הילד יגיע לבגרות תני לו מתנה זו ממני ומסרי לו את ברכותי". אמי לא הכירה את השיח' לפני כן והוא לא נהג לצאת מביתו עד לאותו יום.

 כבר מילדותו לא יכול היה עלי נור א-דין לסבול התעללות בבעלי חיים. הוא נהג ללכת ברחובות, לקנות כלובים של ציפורים ולשחררן. בכל פעם שראה אדם מתעלל בחיה, התחנן לפניו לגלות רחמנות ליצורים חסרי הישע. הוא נמשך לאנשים קדושים ולסופים, ונהג להתחקות אחריהם. כשבגר החל לחפש אחר 'קוטב הדור'. הוא התמיד בחיפושיו וישב בשיעוריהם של מלומדים ושיח'ים רבים. בכל פעם ששמע על שיח' גדול, הלך ללמוד אצלו. כשהגיע לרמתו של אותו שיח' היה השיח' מודיע לו שאין לו יותר מה להעניק לו ועלי נור א-דין המשיך ללימודים אצל שיח' אחר. בדרך זו הוא הגיע לשיח' איבן איסא. לאחר כמה חודשי לימוד, היה לו חיזיון בשנתו שבו הוא פנה אל איבן איסא ואמר: "אמרתי הרבה תפילות אך לא התקבלתי על ידם", והשיח' איבן איסא ענה: "אתה אדם טוב, עלי, מה אתה צריך?" ועלי ענה: "אם יש לך ידע מואר, עזור לי ללמוד אותו".

השיח' השיב: "אתה יודע שאני במצב ביניים בין הקדושים לבין אלה שיש להם ידע ישיר. אין לי שום דבר משל עצמי, לכן אפנה אותך לאדם שייתן לך את הסוד שמוחמד נתן לעלי איבן טאליב". כך הסתיים החיזיון. לאחר כמה ימים הזכיר שיח' איבן אסא את שמו של השיח' מוחמד איבן חמזה זפיר אל מידני, ועלי נור א-דין עזב את עירו והלך ללמוד אצלו. לפני שנכנס אליו רחץ עצמו עלי נור א-דין מכל ידיעותיו הקודמות, הופיע לפניו במלוא הצניעות וביקש להתקבל אצלו כתלמיד: "אם אקבל דבר מה ממך, זה בחסד אלוהים, ואם לא, אקח מה שאוכל מברכתך". השיח' קיבל אותו בחמימות וענה: "ברוך הבא, עלי, תהילה לאלוהים. האם אתה אינך מרוצה מהחיזיון שהיה לך לפני ימים ספורים?" שאל לתדהמתו של עלי נור א-דין. הוא  קיבל את עלי נור א-דין לדרך השאזלית והורה לו לקרוא בשמו של האל ולתרגל זיכרון של האל בחשאי ובגלוי. הוא נתן לו רשות להגיש את התפילות של הטריקה וחנך אותו לדרך שהתאימה לו.

 עלי נור א-דין היה למתבודד ולפקיר, והקדיש עצמו בכל מאודו לאלוהים. הוא חי תחת דגל אהבת השיח', שמע לעצותיו החכמות, למד מהידע הרב שלו, מאופיו ומחסדיו. הוא היה לתלמידו הקרוב וליורשו הרוחני. לאחר שלוש עשרה שנים, בהוראתו של השיח', החל ללמד אחרים ולנדוד ברחבי הארץ כדי לקרב את הכל לדת האמיתית. בתקופה זו הוא גם נישא.

 

חייו כשיח' והגעתו לעכו

לאחר מות השיח' אל מידני יצא עלי נור א-דין ללמד את תורת האסלאם בכל רחבי העולם, כשהוא מלווה בתשעה מתלמידיו. הוא נדד במשך עשר שנים ברחבי אפריקה ואסיה, נהג שלא להישאר במקום אחד יותר מחודש, ולימד את כל מי שפגש בדרך לחיות חיים של אמונה, סבלנות וסובלנות לאמונות של אחרים. לאחר עשר שנים הוא חש דחף לעלות לרגל למכה, וכך יצא לדרך עם רעיו וחי ארבע שנים ליד קבר הנביא בחיג'ז. לאחר מכן הוא יצא לבקר בקברו של מייסד המסדר השאזלי, אבו חסן שאזלי. משם יצא למסע בסוריה ולביקור במסגד אל אקצא בירושלים. באלכסנדריה עלו עלי נור א-דין ומלוויו על סירה ליפו. לפי רצון אלוהים הם נלכדו בסערה נוראית והסירה נזרקה לחוף בין ביירות לצידון, ליד קברו של הנביא יונה. עלי נור א-דין ירד לחוף ובילה את הלילה ליד קברו של הנביא. בחזיונו קיבלו הנביא לחיק האתר המקודש לו, בירך אותו ועודד אותו באומרו: "הו עלי! ייסד את המאבק שלך למען האל בעכו".

 בבוקר שלמחרת הוא החל במסע רגלי לעכו. מהרגע שראה את העיר הנמצאת ליד קברו של הנביא צלאח, העומד מחוץ לחומות העיר, הבין עלי נור א-דין את הגורל שאלוהים ייעד לו. הוא ידע שכאן יהיה מקום מגוריו, וכאן אמור לזרוח אור האמת והקדושה. אלוהים נתן לו בית רוחני, והרוח שהכריחה אותו לנדוד ממקום למקום, שקטה. הוא הגיע לעכו בלוויית תלמיד אחד בלבד, וככל הולך רגל עני השתכן באחד המסגדים של העיר, מסגד הזיתים. השנה הייתה 1849, ואיש לא חשד שההלך העני שהגיע למקום הוא 'קוטב הזמן', הציר שעליו העולם סובב.

 עם הזמן גילו עלי נור א-דין אותו ואת חוכמתו. במסדר השאזלי בעכו מספרים שהראשונים שהגיעו לקבל את פני 'קוטב הזמן' היו הדרוזים. החכמים שלהם בצפת בישרו להם שלפי הסימנים שאותם נתן הח'ליף חכים באמר אללה, כבר לפני 900 שנה, 'קוטב הזמן' בכבודו ובעצמו אמור להגיע לעכו באותו זמן. הם שיגרו משלחת לחפש אחריו ולקבל את פניו של עלי נור א-דין, אלא שזה מיהר ועישן נרגילה. אצל הדרוזים אסור לעשן והוא קיווה שהדבר ירחיקם מעליו. "זה הוא", הם אמרו, "אבל לא נוכל לקבלו אם יעשן נרגילה".

"אם הייתי מסכים לא לעשן יותר הם היו מקבלים אותי כמנהיגם," אמר אחר כך עלי נור א-דין לחסידיו, "אבל זה היה מרחיק אותי מהייעוד שלי, מכם, ולכן סירבתי לכך".

 עם הזמן החלו להגיע עוד ועוד משפחות של מכובדים מהגליל לראות את האיש הקדוש. משפחה אחת הגיעה מתרשיחא, והזמינה את עלי נור א-דין ומקצת מהתלמידים שהחלו כבר להיקבץ סביבו, לבוא ולהתיישב בכפרם ולהיות להם למורה ולמנהיג. עלי נור א-דין נענה להזמנה כיוון שהאוויר של עכו לא הועיל לבריאותו הרופפת, ואילו בתרשיחא היה אוויר הרים צלול. החבורה קיבלה חלקת אדמה לבנייה ליד המסגד הגדול של תרשיחא, שהייתה אז מעין מרכז אזורי של בקעת מעיליא, באזור פקיעין. היישוב היה מעורב, מוסלמי ונוצרי. בכפר זה, חמישים שנה קודם לכן, בנה השליט של עכו, אל גז'אר, מסגד גדול על שם אמו, והתנהל בו שוק שבועי שאליו הגיעו כפריים מכל רחבי הגליל ואף מלבנון. החבורה בנתה בית גדול ליד המסגד והתיישבה בו. הייתה זו הזאוויה הראשונה של המסדר, המקום בו נוצרו התרגולות הייחודיות שלהם ונכתבו הספרים והתפילות הראשונות.

 

 

גירוש וחזרה לעכו

 השיח' נהיה כה פופולארי עד שהתחיל להוות איום על השלטונות העות'ומאניים שניסו לבסס את שלטונם ומעמדם באותה תקופה. מספרת בתו פטימה: "עד מהרה קמו לו אויבים שהפיצו שמועה כי הוא יוצר לעצמו מצודה בהרים, ומסתיר בה מאה אלף חיילים כדי להנהיג מהפכה נגד השלטון העות'ומאני. בעקבות זאת, ציוו השלטונות על עלי נור א-דין לעבור לרודוס. ספינה הגיעה מאיסטנבול, נושאת קציני צבא וחיילים, כדי לקחתו. הם הקיפו את הזאוויה וחיפשו את מאה אלף החיילים, שלא היו שם כמובן. המפקד שעמד בראש הפעולה, התחרט על מעשיו והתרשם מהחסידים בעלי התכונות הנעלות. כשנפגש עם השיח' נישק את ידיו וביקש מחילה על אי ההבנה באומרו: "אני רק משרת הכבול לפקודות שאין בכוחי לשנותן", והשיח' הבין ונתן לו את ברכתו.

 לפי האמונה הסופית הייתה סיבה אחרת לגירוש, והיא שהיה עליו לפגוש מישהו שחיכה לו ברודוס. היה זה לא אחר מאשר הסולטאן עבדול מג'יד, שליט האימפריה העות'ומאנית באותה תקופה. הגירוש היה חלק מהתוכנית האלוהית. לאחר שהגיע השיח' לרודוס הוא שהה שם כשנתיים ימים. אחרי שנתיים אמו של הסולטאן חלמה חלום שבו הופיעה פטימה, בתו של מוחמד, ושאלה אותה: "למה גירשתם וכלאתם את בני?". האם הבינה כי מדובר בשיח' עלי נור א-דין והכריחה את בנה, הסולטאן עבדול מג'יד, לשחררו.

 כל אדם נדחף לגורלו ואל האנשים שעליו לפגוש לאורך הדרך. השיח' עלי נור א-דין היה צריך להגיע לצור כדי לפגוש את הנביא יונה, ולאחר מכן להיות מגורש לרודוס כדי לפגוש את הסולטאן.

 עבדול מג'יד ניסה לקדם רפורמות באימפריה העות'מאנית, ונהג לנסוע ברחבי הממלכה ולבקר אנשים באופן בלתי אמצעי כדי ללמוד באופן ישיר על המתרחש בממלכתו. במסגרת זו הוא הגיע גם לרודוס ופגש את השיח'. אין אנו יודעים מה היה בפגישה ביניהם, אך מספרים שהשיח' היה האדם היחיד שהסולטאן קם לכבודו. כתוצאה מהמפגש, מכל מקום, החזיר הסולטאן את השיח' לעכו ונתן לו אדמות רבות במערב הגליל, באזורים אחרים בארץ ובארצות הסמוכות. הוא נתן לו שטח גדול של שניים עשר דונם בתוך העיר העתיקה של דמשק, וכן גם שטחים בלבנון. גולת הכותרת של מתנות הסולטאן הייתה שטח גדול בעכו צמוד למצודה שהוא נתן לשיח', הנדל"ן המשובח ביותר בעיר.

 על השטח שנמסר לידי המסדר השאזלי יאשרוטי נבנה מכלול גדול ובו, בין השאר, מחסנים לתבואות, מטבח גדול שבעזרתו ניתן יהיה להאכיל את עניי העיר, בתים לשיח' ולמקורביו, אכסניית אורחים, בניין עם כיפה גדולה ששימש כחדר ההתכנסויות, כיתות לימוד, חדרי התבודדות ועוד.

 עם החזרה לעכו השאזלים הפכו לבעלי השפעה רבה במערב הגליל. חלק גדול מתושבי הכפרים כברי, תרשיחא, שעב, לוביה ואחרים, הפכו לחסידי המסדר. מרכזים נבנו בצפת, באום אל פחם ובחיפה. בביירות הפך המופתי של העיר לחסיד המסדר והקים שם זאוויה גדולה. זאוויה גדולה הוקמה גם בדמשק, וחלק משבטי הבדווים בנגב קיבל עליו את מרותו של עלי נור א-דין, כמו גם שבט הנסיבים שנמצא עד היום באזור ח'אן יונס ורפיח, וכך גם פועלי נמל חיפה. אפילו עבאס אפנדי, נכדו של הבהאאוללה, לא הפסיד שיעור אחד מפי עלי נור א-דין. מספרת בתו: "בעכו בילה השיח' בסגידה לאל יום ולילה. הוא ישן ואכל רק מעט וחי למען האל. הוא שתה מדי פעם קפה או תה ממותקים בסוכר, ובדרך כלל היה נשאר בטריקה, וחוזר לביתו רק לישון ולאכול. כשעבר את גיל מאה התחיל להתפלל בחדרו ורק אז ירד לפגוש את חסידיו".

 ביום השישה עשר ברמדאן, בשנת 1316 להיג'רה, אמר השיח' עלי נור א-דין ישראוטי את תפילות החובה, ולאחר מכן נשאר ער בתפילה חצי לילה, למרות היותו בן 108. לאחר מכן עלה למיטתו שהייתה באותו חדר שבו התפלל, ואז, בשלווה גמורה ובשקט, מעט לפני הזריחה, עזב את העולם הזה לפגוש את אדונו.

 

 

דמותו של עלי נור א דין כפי שהיא מצטיירת מספרה של פטימה יאשרוטי

"יום אחד הלך השיח' לבקר במסגד אל אקצא בירושלים, מלווה באשתו ובבנו. אחד מנכבדי העיר הזמינו לביתו. לאותו נכבד הייתה משרתת שחורה ולה ילד קטן וחולה בשם גוואר. האיש סיפר לשיח' שהילד החולה הוא בעצם בנו. בהיותו דמות ידועה, לא יכול היה להודות באבהותו מחשש שיאונה לילד רע, והוא הציע לשיח' לקחת את הילד איתו. השיח' חזר הביתה עם הילד בן השלוש וגידל אותו כבנו בזאוויה. בהגיעו לגיל בגרות הוא קנה את חירותו מהצבא, השיא לו אישה, נתן לו אדמה ובית, ודאג למלא את כל מחסורו. גוואר הפך לאחד מתלמידיו הקרובים והמסורים ביותר. סיפר השיח': "בימיו האחרונים הלכתי אליו וסיפרתי לו על מוצאו מאותו נכבד ירושלמי, ושאלתי אותו אם הוא מתגאה במוצאו. על כך ענה לי גוואר: 'הגאווה שיש לי על כך שאני נמנה בין משרתיו ועבדיו של אביך, מספקת אותי לגמרי. הוא אבי, אמי, משפחתי וכל השבט שלי'".

 "יום אחד הגיעה משלחת מהזאוויה בצפת לבקר את השיח' בעכו. כמנהגם אספו כסף כתרומה לזאוויה. רגע לפני שיצאו, ביקשה אישה ענייה בשם אום חמיד, שיחכו לה כמה דקות עד שתביא את מעט הכסף שאספה. המשלחת יצאה לדרך מבלי לחכות, ואום חמיד הלכה אחריהם עד עין זיתים כדי להדביק אותם ולמסור להם את מעותיה הדלות. ראש המשלחת, שפחד משודדים, הכניס את המטבעות לכיסו.

כשהגיעו לזאוויה נתנו האנשים את שק התרומה לשיח', והוא כהרגלו החזיר להם את הכסף לטובת הזאוויה בצפת. ראש המשלחת שכח על קיום המטבעות של אום חמיד בכיסו. לבסוף שאל אותו השיח': "מה בדבר המטבעות ששלחה האישה הענייה? הם יקרים לי יותר מכל השאר". השיח' לקח את המטבעות והכניס אותם לכיסו באומרו שיש לו צורך בהם, בעוד שאת כל שאר התרומות הוא החזיר חזרה".

 "אבי חי חיים שמחים ללא דאגות, ונהנה מבריאות תקינה. הוא ניהל אורח חיים פשוט ונוח, מואר על ידי אור האמונה ומעשים טובים. אלו היו חיי למידה ומאמץ מיסטי, סגידה ואצילות. הוא היה הקרנה של המהות האלוהית, מעוטרת בטבע שליח האלוהים. הוא עבר בדרכו בכל התחנות החיצוניות והפנימיות של השלמות, לא התעכב באף אחת מהן, אך הבין את האמת של כולן, מפני שהיה יורשו של מוחמד. מוצף בשפע הגולש של האוקיינוס האלוהי, מדריך שלם בעל השראה אלוהית. הוא היה דוגמה לאדיקות להוריו ולמשפחתו, בעל נדיב ואציל, אב עדין ורב חסד, ואדם שאנושיותו הקיפה גם חיות וגם בני אדם בעדינות ובחסד".

 "במהלך חייו הוא נישא ארבע פעמים, אך לעולם לא ליותר מאישה אחת בו זמנית. היה לו כבוד גדול לנשים והוא הכיר בזכויותיהן ובחובותיהן. יתרה מזאת, הוא התאמץ להעלות את ידיעותיהן ולמדנותן של הנשים. כשהוא נשא את אמי, לאחר שאשתו הקודמת נפטרה, היא הייתה חסרת כל השכלה. הוא שכר עבורה מורה פרטי שילמד אותה קרוא וכתוב. הוא לימד אותה את חוקי האסלאם, חדית' וסופיות, ועודד אותה לשרת ולעבוד את האל. כך היא התוודעה לאל ברמה הגבוהה ביותר. דאגתו של אבי להעלות את רמת הידע הרוחני של הנשים לא הצטמצמה לנשותיו ולבנותיו. בביתנו ניתנו שיעורי דת מיוחדים לנשים. אבי נהג לבחור ספר ונושא ולבקש מסעידה אום איסמעיל להעביר את השיעור, ולעיתים אף הגיע בעצמו לשיעורים".

 

 

מאמרים על המסדר השאזלי יאשרוטי

זאוויה בעכו כללי

מבנה הזאוויה

עלי נור א דין

קדושי המסדר

חיים בזאוויה

 

מאמרים על עכו לחצו לקישור

עכו מבוא כללי

מסגד אל גזאר

בהאים בעכו

זאוויה בעכו

 

מאמרים על הסופים באתר "תרבויות עולמי חוץ לארץ" - לחצו לקישור

הדרווישים המחוללים

הדרווישים הבקטשים

סופים במרכז אסיה

סופים בעולם

 

מאמרים על הסופים ב"תרבויות עולמי ישראל" - לחצו לקישור

שיעורי סופיזם

סופים בישראל

 

 

 

 
הרשמו לרשימת התפוצה שלנו
Web Analytics