לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

פגאניות כנענית.

יותר מ2000 שנה לפני שהשבטים הישראלים פלשו לישראל, הייתה כאן כבר ציוויליזציה מפותחת, עם ערים, אדמיניסטרציה ותרבות.

 

לכנענים היה פנתיאון של שבעים אלים שבראשו עמד האל שקראו לו: "אל". (כן, זה אנחנו גנבנו את השם להם). האלים היו למעשה פרסוניפיקציה של כוחות טבע שונים, של אנרגיות, אל יכול היה להיות אל של כל דבר, וגם של השמים, ומכאן הביטוי: אל עליון.

 

למעשה "אל" הוא השם לחלק האנרגטי של דברים, בכל דבר יש גם פיזי וגם אנרגטי, ולחוק האנרגטי קראו אל, אלא שהיה לאותו חלק גם פן נשי שקראו לו אשרה. העיקרון הראשון שמתחוור בכניסה לעולם האנרגיות הוא עיקרון הדואליות, זה כמו פלוס ומינוס בחשמל, ולכן האלים מופיעים בזוגות תמיד וכשם שיש אל לכל דבר כך גם יש אשרה לכל דבר. בהמשך ההיסטוריה הכנענית האל הפך להיות בעל, והאישה בעלת. לכל מקום היה את הבעל (אל) שלו: אנו מכירים את בעל חצור, בעל מגידו, בעל חרמון, ועוד. במקרים אחרים הייתה זו הבעלת (אלה), אנו מכירים את בעלת מגידו, בעלת כרך, בעלת גבל, וכו...

 

אם יש שני כוחות שלפיהם מחולק הכול, אזי המסתורין הגדול הוא ההתחברות ביניהם, המשיכה והפירוד, המחזוריות, יחסי הגומלין. ומכאן שהטקס הכנעני החשוב ביותר היה טקס הנישואים המקודשים בין הגבר והאישה, או במילים אחרות מין פולחני.
החיבור בין הזכרי והנקבי נתפש כחיבור בין השמיים והארץ, המין הפולחני כגשם היורד מהשמיים ובועל את האדמה, ומכאן הקישור של בעל לאלוהי הגשם שבועל את האדמה.
טקס הנישואין המקודשים פעל לפי העיקרון המאגי של הקולן (דברים דומים משפיעים על דברים דומים להם) גרם לגשם לרדת בעתו והביא פריון לארץ.

  

טבע כפול מודגם בסיפור הראשון על אל שהלך על שפת הים בבגד תחתון בלבד וצד את תשומת לבם של שתי אלות, עתירת ורחמיי, שילדו לו את שחר ושלם, אלוהי הזריחה והשקיעה, המזרח והמערב. רק לאחר מכן אל התמסד ונשא לאישה את אשרה שהולידה לו את שאר האלים. בין השאר היא הולידה תאומים: את עשתר ועשתורת. אלא שעשתר היה חדל אישים, ולמשפחה הגיע אל חדש, בן חדש, שריף חדש, במקומותנו, הלא הוא בעל, בתחילה הייתה אשרה חשדנית לגבי קבלתו, ורק לאחר שהבטיח שלא יפגע בילדיה קיבלה אותו.

 

עשתר ועשתורת היו אלוהי הזריחה והשקיעה, אלא שכשעשתר נעלם (לתוך השקיעה) קיבלה עשתורת את הזיהוי הכפול וזוהתה גם עם כוכב הזריחה והשקיעה – וונוס.

 

טבע כפול יש גם לשני משרתיה של אשרה – אם האלים, קודש ואמרר, שהם דייגים שדגים דגים ברשתות.

 

אשרה הייתה האם הגדולה, אלוהות נשית, אישה גדולה עם שדיים חשופות, לעיתים אוחזת ילד, שסימלה את הפריון. האלה אשרה הייתה אלוהות הים. היה לה טבע כפול. בעלה אל היה אל השמיים, ולאחר מכן ירש אותו הבעל בתפקיד זה. 

 

אשרה קשורה בטבורה למספר שבע, דרכו היא בוראת את העולם, ואכן היא נקראת אם שבעים האלים. המספר שבע קשור לשמיים מכיוון שיש שבעה כוכבים שרואים אותם בעין לא מזוינת נעים בשמיים על פני הכוכבים הקבועים, וכן שבעה צבעים בקשת. ומכאן גם שהתקבל שיש שבע ספירות בשמיים ושבעה מדורים בשאול התת קרקעי, שהרי אשרה היא אלת האדמה, והאדמה צריכה להיות שיקוף של השמיים.

 

המקום שבו רואים שהאדמה היא השיקוף של השמיים הוא עצים, מערכת השורשים שלהם היא שיקוף של מערכת הענפים והעלים שלהם. עצים נהיו קדושים לאשרה. היו עושים מזבחות לאשרה ונוטעים לידם עצים מיוחדים שנהפכו לעצים קדושים.

 

הפולחן הכנעני


הפולחן הכנעני הקדום היה קשור לכמה צורות בסיסיות: האחד זה עצים, השני זה ראשי הרים, השלישי אבנים עומדות.
בקודש הקודשים במקדשים היו אבנים עומדות שסימלו את האל, אבן שוכבת או רחבה סימלה את האלוהות נשית, אבן צרה וארוכה אלוהות גברית.
אבן סימלה את ההתגבשות הראשונית של היקום, נקודת ההיווצרות של הבריאה. כך היה מצרים – אבן הבן בן בהליופוליס, וכך גם אבן השתייה בירושלים.


המקדש הכנעני סימל מקום היוצרות הבריאה, מקום שבו נוצר קוסמוס - סדר, מול התוהו. במקדש התרחשה דרמה מיתית תמידית  של מלחמה בין האלים הטובים שרוצים לאפשר תרבות לבני אדם, ובין כוחות התוהו בראשות ים ומות – האלים הרעים הכנענים.

 

בתרבות הכנענית היו מביאים ביכורים של צמחייה, קורבנות בעלי חיים, ולעיתים גם מקריבים ילדים. הרעיון הוא לתת חזרה מהפרי של הזיווג בין הזכרי לנקבי, בכדי לגרום לעוד ממנו. במסגרת זו היו מבשלים גדי בחלב אימו, לברך את האימהות שיתנו עוד גדיים.

 

האלים גילו עצמם דרך נביאים, נביאות, דרך חלומות, אנשים היו נכנסים לטראנס ומעבירים את דברי האל.

 

יש לציין שלפני התרבות הכנענית שמית, הייתה תרבות אחרת שקשורה לאדמה בארץ, תרבות כלקוליתית. שכנראה הייתה תרבות מטריאלית, ובה היו עושים מעגלי אבנים ענקיים המכוונים כלפי זריחת ושקיעת השמש בימים מיוחדים בשנה, כדוגמת רוגום הירי ברמת הגולן. מאפיין נוסף של תרבות זו הם דולמנים ענקיים מסוגים שונים. 

פסלים של האלה נמצאו כבר מלפני 60.000 שנה, בברכת רם למשל (מוצג במוזיאון רוקפלר).

 

הפנתיאון הכנעני. (מירצ'ה איליאדה)

הוא נקרא חזק, פר, אבי האלים ובני האדם, מלך, אב השנים. הוא קדוש, רחמן, חכם מאד. על אסטלה מן המאה ה14 הוא מתואר ישוב על כס מלכות, רב הוד, מזוקן, לבוש גלימה ארוכה, ועל ראשו כתר עם קרניים. זה הוא אל – ראש האלים.

לעיתים קרובות האל הבורא הופך לאל נעדר או מסתתר, והוא מתרחק יותר ויותר מן הבריאה שלו. לפעמים החלפתו נובעת מסכסוך בין דורות אלוהיים או בין הנציגים שלהם.

בעל הוא האל היחיד אשר אף כי נמנה בין בניו של אל, נקרא בשם בן דגן, אל זה, ששמו קשור לתבואת החיטה, נערץ באלף השלישי באזור העילי והתיכון של הפרת. כך או כך לדגן אין שום תפקיד בטקסטים המיתולוגיים של אוגרית, שם בעל הוא הגיבור הראשי. שם העצם בעל היה לשמו הפרטי. היה לו גם שם משל עצמו, חאדו או חדד. הוא מכונה רוכב העננים, נסיך, אדון הארץ, אחד משמותיו הוא אליאן, הריבון, החזק, הוא המקור והעיקרון של הפוריות אך הוא גם לוחם, ואחותו ואישתו ענת היא בו זמנית אלת האהבה ואלת המלחמה.

לאחר שסילק אותו מכס מלכותו בהר ספן, בעל מכריח את אל למצוא מקלט בסוף העולם, במוצא הנהרות בקרקעית התהומות. מקום שיהיה משכנו מאז ואילך. אל מקונן ותובע את עזרת משפחתו. ים הוא הראשון ששומע אותו...

 

ים מתואר כאל ודמון בעת ובעונה אחת, הוא הבן האהוב על אל, וכאל הוא זוכה לקורבנות ככל יתר חברי הפנתיאון. מצד שני הוא מפלצת מעמקים, דרקון בעל שבעה ראשים, נסיך ים, עקרון והתגלות של המעמקים, המשמעות המיתולוגית של המאבק מורכבת ביותר, מצד אחד ברמה העונתית והחקלאית, ניצחונו של בעל מסמל את ניצחון הגשם על הים ועל מי המעמקים. מחזור הגשם המיצג את הנורמה הקוסמית, בא במקום העקרות הכבירה של חושך על פני המים וקטסטרופות של מבול.

 

ענת עורכת נשף לכבוד בעל על מנת לחגוג את נצחונו על הדרקון. זמן מה לאחר מכן, האלה סוגרת את דלתות הארמון ובהתקף של זעם רצחני היא מתחילה להרוג את השומרים, החיילים , הזקנים. הדם מגיע עד ברכיה, והיא שמה על מותניה כחגורה את הראשים והידיים של הקורבנות. הדבר הוא בעל משמעות רבה. לטבח זה הקבלות במצרים ובעיקר במיתולוגיה ובאיקונוגרפיה של האלה הודית דורגה. מעשי טבח וקניבליזם מאפיינים את אלות הפוריות הארכאיות.

 

בעל נעתר, אולם לפני רדתו אל עולם המתים, הוא מזדווג עם עגלה ומוליד בן. בעל מלביש את הילד בבגדו ומפקיד את הילד בידי אל. נראה כאילו ברגע של סכנה קיצונית, בעל שב אל צורתו הראשונית, צורת הפר הקוסמי, ובו בזמן הוא מוודא שיהיה לו יורש, במקרה שלא יחזור עוד אל פני האדמה.

בירידה זו אל השאול אנחנו יכולים לעמוד על הרצון להעניק לבעל תכונות נוספות. הוא האלוף, האל שניצח את התוהו האקווט, ועל כן הוא האל שברא את הטבע, שברא את היקום, הוא אל הסערה והפוריות החקלאית, אל לנו לשכוח שהוא בנו של דגן, אך הוא גם מלך האלים, הנחוש בדעתו להרחיב את שלטונו על העולם, לרבות עולם המתים.

המשכן: אוהלי פולחן ובהם אלילי אבן היו מקובלים בקרב הערבים לפני האיסלאם.

 

 

קראו את המאמרים הבאים - לחצו לקישור

 - עמי מסופוטמיה

פגאניות כנענית

נישואים מקודשים

האלה הלבנה

אלוהות נשית

בעל ואשרה

עשתורת וענת

מקדש האלה במגידו

מעגל האבנים ברוגום הירי

ארכיאולוגיה רוחנית

אסטרולוגיה רומית

 

 

 
הרשמו לרשימת התפוצה שלנו
Web Analytics