לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

טיול קבלה בירושלים.

שלוש דמויות מרתקות בהקשר של התפתחות הקבלה בירושלים. 
האחד זה הא"רי (האלוקי רבי יצחק לוריא), שנולד בירושלים וניתן לבקר במקום לידתו.
השני זה הרמב"ן (רבי משה בן נחמן) שמחדש את ההתיישבות היהודית בירושלים לאחר מסעי הצלב ומקים את הרובע היהודי.
השלישי זה הרש"ש (רבי שלום שרעבי) שמקים את ישיבת המקובלים בית אל, ההופכת את ירושלים למרכז של קבלה ומקובלים החל מהמאה ה18.

 

מעמד הר סיני והתגלות תורת הסוד.

תורת הקבלה היהודית מתחילה עם המעמד המכונן של היהדות, הלא הוא מעמד הר סיני. במעמד זה עולה משה להר ומקבל את התורה, הוא נאלץ לעלות פעמיים, לאחר ששבר את הלוחות, בפעם השנייה משה פונה אל האלוהים בבקשה לראות אותו, ואלוהים עונה: אי אפשר לראות את פני ולחיות. אבל אתה יכול לעלות להר, לנקיק הסלע, אני אעבור ותראה את האחוריים שלי.

אלוהים עובר ואחוריו מתוארים בעשרה תיאורים. עשרה תיאורים אלו הם הבסיס לתורת עשר הספירות שהתפתחה אחר כך, והם דרך הופעתו של האלוהים בעולם, שמופיע דרך בריאתו, דרך מה שהוא משאיר אחריו, דרך אחוריו....

במעמד הזה ניתנת תורת הסוד למשה, התורה של איך נראה האלוהים, עשר ההתגלויות שלו, לפני כן ניתנו עשר הדיברות, החוק הכתוב, כאן ניתנת התורה הנסתרת, והיא מועברת ממשה לבאים אחריו, בעל פה, מפה לאוזן, אך רק לאוזן שמוכנה לשמוע, רק לכלי שיכול להכיל, לקבל... כי מי שמבין יבין ומי שלא לא.

במשך 1500 שנה מועברת תורת הסוד היהודית בסוד, עד שמשה מופיע שוב, דרך גלגול שורש נשמה שלו ברבי שמעון בר יוחאי, בכדי לגלות את התורה הנסתרת לכל העם, דרך ספר הזוהר. הזוהר עוסק בפירוש מיסטי לתורה, וטוען בעצם שבתורה יש משמעות נסתרת שאי אפשר להבין אותה בדרך הרגילה. הזוהר מופיע בתקופה שבה פרשנות התורה מתגבשת לכדי התורה שבעל פה, והוא כמו אומר, זה לא רק עניין לפרשנות מלומדה, אלא גם לסוג פרשנות אחרת לגמרי, של המיסטיקן.

 

 

המעמד המכונן של היהדות הוא מעמד הר סיני. זה הוא הזמן והמקום שבו הופיעה השכינה האלוהית, האור האלוהי, בכדי לשכון עם בני ישראל. הרעיון היה שהיא תשכון בתוככי האנשים פנימה, שנאמר: "ושכנתי בתוכם". אלא שהאנשים לא היו מוכנים. הם יצאו ממצרים ומה שהם הכירו זה מקדשים ועגלים מוזהבים (האלוהות – אפיס). ולכן אלוהים נותן להם אמצעי שדרכו יוכלו לעבוד אותו. האמצעי הזה הוא המשכן. מלכתחילה לא תוכנן המשכן להיות, מכיוון שאלוהים לא שוכן בעצים ואבנים אלא בליבותיהם של בני האדם, אלא שמכיוון שהלב לא היה נכון, צריך היה לשים את דברי אלוהים בתוככי תווך שדרכו יוכלו להאיר לעולם, ותווך זה היה המשכן.
מכאן שבתוך מבנה המשכן ישנם שני דברים משתמעים: האחד זה סיפור הבריאה היקומית – מבנה העולמות הלא נראים. והשני זה מבנה האדם, הגוף והמערכת האנושית. שני הדברים, דרך אגב, קשורים זה בזה ומשקפים זה את זה.

 

המשכן היה בתוך מחנה בית ישראל, מרכז החיים והפעילות. קורבנות הוקרבו בו בכדי לאכול מבשרם, אי אפשר היה להרוג בעלי חיים לאכילה מחוץ למשכן, זאת אומרת שהמשכן הופך את אקט ההריגה לאקט דתי, מעדן אותו. רק לאחר מכן ניתן אישור שחיטה מחוץ למשכן, זו הייתה גזרה שהעם לא יכול לעמוד בה.
המשכן הוא נייד, וכשדוד מבקש מנתן הנביא לבנות בית קבוע לאלוהים, נתן עונה שזה לא הדבר הנכון, אלוהים לא נמצא במקום כזה או אחר, כל הארץ מלאה כבודו. אלא שעם יסוד המלוכה ובירה של קבע התפישה הדתית משתנה.


המנהיגות הדתית והלאומית בתקופת השופטים היא מנהיגות כריזמטית, רוח אלוהים שוכנת על המנהיג, אנשים מתנבאים, האור נגיש לכל מי שפתוח אליו ונמצא בכל מקום ובעל אדם, בין אם זה בולס שקמים בתקוע או נביאה מהגליל.

בשלב ראשון האור האלוהי נגיש לכל, אחר כך, בימי דוד ושלמה הוא מתקשר עם מקום, בניין ובית מלוכה, הלא הוא בית דוד. לא עוד מופיע דרך כולם, אלא רק דרך משיח בן דוד

 

לאחר חורבן בית המקדש הראשון

לאחר שבית ראשון חרב פסקה הנבואה וארון הברית נעלם. מקדש בית שני היה שונה במהותו מהמקדש הראשון,
אם אפשר לאפיין את היהדות של ימי בית ראשון הרי שיש לומר שהיה בה אלמנט מאגי הקשור לבית המקדש וכן אלמנט כריזמטי הקשור לנוכחות שכינה והתנבאות. בבית שני המקדש הוא בדגש סמלי, מסמל את ריבונות העם, הכריזמה היא של אומה ולא של יחידים. הבית מסמל את גדולת האומה.
עם הפסקות הנבואה, עם הפסקות האור הישיר, הוא מופץ דרך התורה. מתחילים לקרוא בתורה וגם לפרש אותה, זה הוא זמן הפירושים. עד כה האור עבר דרך נביאים, עתה דרך כתבי התורה. קריאת התורה נקשרת לבית המקדש, שם גם יושב הסנהדרין (מועצת החכמים שנועדה לפרש את התורה בדרך של החוכמה שנגרמת כתוצאה מהשראת המקדש).

עם חורבן בית שני מתחיל שלב אחר בהפצת האור האלוהי. עד כה זה היה קריאה בתורה וקורבנות בית המקדש, מכאן והלאה זה תפילות בבתי כנסת. זה זמן הופעת ספרות המיסטיקה היהודית ובמיוחד ספר הזוהר. עד כה זה היה התורה, מעתה זה התורה הנסתרת, הפרדס. מי שמתחיל את קריאת התורה זה משה השני, הלא הוא עזרא, מי שמתחיל את פירוש התורה הקשור לתורה הנסתרת זה גלגול שורש נשמתו של משה – שמעון בר יוחאי.

 

 


הרמב"ן.

הקדוש מימי הביניים שקשור לירושלים הוא הרמב"ן, הוא עלה לירושלים לחדש הישוב היהודי בשנת 1270, חי כאן שנתיים והקים בית כנסת, הרמב"ן היה דמות ידועה בעולם היהודי, בתוקף סמכותו התורנית נתן גושפנקה רשמית לקבלה שהתפתחה באותה תקופה בספרד ודרום צרפת.

לפי הרמבן לתורה יש ארבע רמות פירוש, הוא הראשון שהשתמש במפורש במונח פרד"ס - פשט, דרש, רמז, סוד. הרמב"ן הושפע כנראה מפרשנות נוצרית לטקסט הכתוב המדברת גם היא על ארבע רמות:

רמת הכתוב, רמת הפשט.

רמת הפרשנות הטיפולוגית, פרשנות המקישה ממאורע אחד על מאורע אחר.

רמת הפרשנות האלגורית

רמת הסוד

 

לפי המסורת רמב"ן למד את חכמת הקבלה מרבי עזרא ורבי עזריאל בן מנחם מגירונה. שניהם היו תלמידיו של רבי יצחק סגי נהור בנו של האברהם בן דוד מפושקירה ראב"ד השלישי, שנחשב לבן הדור הראשון להתגלות חכמת הקבלה.

הרמב"ן היה קנאי לסודיותו של הידע הקבלי, על כן אין בידינו יחידות טקסטואליות רחבות היקף בהם הוא מפרט את משנתו הקבלית. בפירושו לתורה שתל הרמב"ן את סודותיו הקבליים והסווה אותם בתוך הפשט. במבוא לפירושו לתורה כותב הרמב"ן שמובנם של רמזיו הדקים בענייני קבלה אותם זרע בפירושו אינם נגישים למתבונן הרגיל,  רק בעל המסורת הקבלית יוכל לרדת לעומקם של רמזיו.

אהבתו של רמב"ן לארץ ישראל לא ידעה גבול, אולם בניגוד לרבי יהודה הלוי, הוא הצליח להגיע לארץ ישראל. רמב"ן כתב שירים ומסות על ארץ ישראל, וגם בפירושו הוא מרבה לשבח את ארץ ישראל.

ההזדמנות לעליה נוצרה בעקבות הוויכוח עם הנוצרים ולאחר שנאלץ לצאת את ספרד בלחץ האפיפיור קלמנס הרביעי. הוא הגיע לארץ ישראל בשנת 1267 בחודש אלול ותאר את מצבה העגום של ירושלים; רמב"ן אירגן קהילה ובנה בית כנסת בהעיר העתיקה. ברובע היהודי של העיר העתיקה בירושלים ישנו בית כנסת שלפי המסורת הוא זה שהקים רמב"ן. לאחר מכן חזר רמב"ן לעכו, ומשם לא ידוע לאן המשיך והיכן מת ונקבר. קיימות מסורות שונות המייחסות את קבורתו לירושלים (ליד כפר השילוח), חיפה, עכו, חברון או טבריה.

 


רבי שלום מזרחי שרעבי – הרש"ש - מתוך ספרו של שרון שתיל

נולד 1720 – מת 1777.

האופן שבו פירשו יהודי ארצות האסלאם את קבלת הארי נקבע במידה רבה על ידי דמותו של הרש"ש שפעל בתימן ובישראל והיה אחד מענקי המקובלים ונחשב לרב הגדול במסורת הספרדית, מקביל לגאון מווילנה בקרב האשכנזים, הוא נחשב בקרב תלמידיו וממשיכיו לגלגולו של הארי אשר חזר לעולם כדי לסיים את המלאכה שבה החל ושנקטעה בטרם עת.

הרש"ש התרכז באורח החיים שניהלו הארי ותלמידיו וראה בו מדריך לדרך החיים של טיפוס המקובל. דפוס של חיים דתיים שהוא חמור יותר מהדפוס ההלכתי הנגלה. הוא ראה בתורת הארי מתכון לחיי יומיום שלא נועד לאדם הפשוט כי אם ליחידי הסגולה ולחכמים שבדור. אלה חייבים לאמץ אורח חיים סגפני במיוחד, מעבר לשורת הדין, ובתמורה הם זוכים לקדושה מיוחדת, ואיתה גם להשפעה מיוחדת על עולמות וכוחות אלוהיים. בתלמוד, כלומר בחלק הנגלה של תורת ישראל, ראה הרש"ש מתווה לדרך החיים של כל יהודי. בכתבי הארי, שהם החלק הנסתר, ראה מתווה לחייו של המקובל, הזוכה דרכם לבצע תיקונים פנימיים ועמוקים יותר הן בנשמתו והן בעולם כולו.

כתבי הארי זוכים אצל הרש"ש למעמד זהה לזה של התלמוד, וכשם שתלמיד ישיבה מבלה את רוב ימיו בתפילה ובלימוד התלמוד, כך מבלה המקובל את ימיו בלימוד פלפלני ודקדקני של כתבי הארי, ובתפילה תוך שימוש בכוונות הארי, שעשויה להימשך לפעמים שעות ארוכות. יש דימיון בין צורת החיים שאימץ הרש"ש ובין צורת החיים של הצופי, המיסטיקן המוסלמי. הרש"ש יצר מעין מיזוג ייחודי בין הסגפנות המשולבת בתפילה אקסטטית של המסורת המוסלמית, ובין הפלפלנות האופיינית ליהדות. הוא עבר לירושלים והקים בה ישיבה קבלית ראשונה מסוגה, שם קיימו את אורח החיים הקבלי הלכה למעשה.

ישיבה זו התקיימה ברציפות עד המאה ה-20, ויש לה יורשות הפועלות עד היום. בכך תרם הרש"ש רבות להפיכתה של ירושלים למרכז למקובלים, עד ימינו.

 

הרש"ש החליט לעלות לישראל בצעירותו, עבר דרך בגדד והגיע לארץ, בתחילה עבד כשמש בישיבת המקובלים בית אל אצל ראש הישיבה - חיון, אולם נתגלה שהוא גאון בתורה והרב חיתן לו את בתו ומינה אותה לראש במקומו. עמד בראש חברת רבנים מפורסמים שנקראה "חברת אהבת שלום" ומבין תלמידיו רבי גרשון מקיטוב – גיסו של הבעל שם טוב. הוא שלח את תלמידו אלגזי לסובב בקהילות אשכנז כדי לאסוף כספים לחיזוק היישוב היהודי בירושלים והישיבה. הוא כתב פרושים על ספרי הארי, ספרי כוונות וייחודים ונחשב לגדול מפרשי הארי. מיוחסים לו הרבה מעשי ניסים, קבע, בין השאר, כי המקובלים יערכו את תיקון החצות בכותל. הרש"ש היה יורד לכותל בחצות ומקונן ושואג כארי על חורבן הבית במשך שעתיים תמימות כל יום...

ישיבת בית אל נוסדה על ידי הרב חיון מטורקיה ב1747- ומשמשת עד היום במרכז לימוד קבלה חשוב. בתחילת המאה ה-20 מגיע אליה מחבר הסולם הרב אשלג, אך מתאכזב מהגישה האלטיסטית שלה ומהתפישה שהידע של הקבלה לא צריך להיות נחלת הציבור, הוא פורש ממנה וכותב את הסולם.

בסוף המאה ה-19 נפתחו ישיבות מקובלים נוספות בירושלים: ישיבת החיים והשלום, נהר השלום, רחובות הנהר. עם נפילת הרובע היהודי חדלה הישיבה להתקיים. עשר שנים יותר מאוחר הקים הרב דאיה את הישיבה מחדש ברחוב רש"י, לאחר מלחמת ששת הימים הקים הרב גץ את הישיבה מחדש ברובע היהודי.


הא"רי.

נולד ב1534 בירושלים למשפחה ספרדית מיוחסת, הבית שבו נולד נמצא במוזיאון חצר היישוב ברובע היהודי. אך בגיל צעיר התייתם מהוריו ויש אומרים שבהיותו בן 13 עבר למצרים. כשחזר לארץ ישראל והוא בן 36. עבר לגור בצפת, שהייתה אז מרכז החיים התורניים והדתיים. חידש את הקבלה והפך אותה מלימוד תיאורטי למעשה גאולה אקטיבי.

 

מאמרים על יהדות הקשורים לירושלים

רמת רחל - סיפורה של עתליה

מסתרי המקדש 1

מסתרי המקדש 2

קבלה בירושלים

תצפית גגות בדגש קבלה בירושלים

 

 

מאמרים על ירושלים - לחצו לקישור

מקומות בירושלים

סודות ירושלים

היסטוריה ירושלים

כנסיות ירושלים

ירושלים היהודית

ירושלים המוסלמית

ירושלים הנוצרית

הר הזיתים

הר ציון

הרובע הארמני

ספר באבן 

 

 

 
הרשמו לרשימת התפוצה שלנו
Web Analytics